Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 93

106 1 בין עוז וכשלון מרגלא בפומייהו של אדירי אמונה: "מי שאין לבי נמשך מאליו, בלי חקירות יתרות, לעטרת השם־יתברך, ממשמע שחסר לו אברי־האמדנה ואין בנח אדם למלא חסרונו". אף אנו נאמר: מי שאין לבו נמשך מאליו לאהבת ציון ובנדנה הרי הוא יהודי חסריאבריאחד מן היהדות ואין בכה אדם להושיע לו. אולם שומעים אנחנו קולות מרננים: אמת הדבר כי לטת היראים בדורות שעברו היו מלאים מאהבה זו, היו בוערים במדורות אש בחשק עטרתם בארץ האטת — אך מדוע נתקרר כל־ כך לבם של חרדי דורט? לפנים בבתי בנסיות היו שומעים בכיות טראות בין ביום הכפורים ובין בתשעה באב, עתר, נם בכיות יום הבפורים אינן כבר נוראות כל כך, אך מדוע בליל תשעה באב השאיות הן לגמרי? ... איה הם נכדיו של רבי יהודה הלוי אשר לא טעם את אשר אכל ולא היה לו נערב מפני שארצו במזרח והוא במערב? אם אין תשובה על שאלה זו שתהא מספיקה לאחרים, לנו עצמנו נשנה: זה חלי ונשאנו. לא לעילם רפיון. עוד חזון ליהדות־האמונה, עוד חיים ארוכים לתורה ולמצוות, '*נוד תקום היהדות החרדית, עוד תקום לעבודת הבורא. עתידה של האומה לט היא. הפלוסופים של הציונות המודרנית פוסקים ואומרים •מפסה האמונה, אבדה האמונה, איננה — אך אי; דבר זה מעיד אלא עליהם ועל כיוצא בהם, לא עלינו. ורבים עוד אשר אתנו, אף כ' לא רבים מאד. השבלים המעשיים בלבד והרגשים הלאומיים בלבד, בלי הוספת קדושה משלנו, יכמשו ויבולו. לנו מצפה ארץ ישראל. דורנו העבשוי הלש הוא, מבולבל, אך אל תבוזו לו. שכול הוא, נבשל הוא, מתלבט היא — אך ט זרוע גרעין העתיד. יתגדל ויתקדש רצוני, והגרעין יעש פרי. כי אין רצונו רצון פשוט יליד הרגש והניך השכל, אלא חפץ אלדים, ו,;הפץ אלדים בידו יצליח״. יחזק אל החפץ . . . הוא החפץ ששמו אמונה, אמונה בתמים־דעים מתוך רצון תמים־מעשים, שבו אמרו חכמים: עשה רצונך כרצונו ... עשה רצונך! טפל בו ועשהו, בי בראו אלדים להעשות. מי שיש לו רצון־אמונה זה, כל שעה שבחייו, אף המרה והמאררה, שעת רצון היא לו. אם תחלחה בתקוה ואמצעיתה בכשלון — אין סופה אלא ברצון. ולעולם היה אדם מישראל מצרף אל ה״יצוך הזה שבלט גם תפלת ״־הי רצון׳, שבנפשו: יהי רצון מלפניך . .. עוד רחוק היה ברנר מתפלה יהודית זו, אך לבו כבר הלך וקרב אליה בפרק חייו האחרון. לא הרגיש עדיין בעצמו את אשר התחיל לשכון בלבבו, וזה היה: בה האמונה... את ספרו האחרון כנה בשני שמוה "שבול וכשלון או ספר ההתלבטות" ובעצמו לא ידע שיש קצת טעות בדבר. את השם השני היה צריך להוסיף על בל ספריו הקודמים אשר כתב, הם הם שהיו ספרי התלבטות, אך לא ספרו החדש הזה שתהלתו בספק וסופו בודאי, תהלתו ביאוש וסופו בתפלה ... קו־אמונה רב־נטהות בוקע ועולה אלינו אפילו מתהום מחשביו של יוסף חיים ברנד, בן־ספק־ספקא נבוך זה. אחרי בל רוב הרפתקאות שעברו על יחזקאל הפץ שלו, אחרי כל השכול והכשלון שגרמו לו חיי ארץ־ישראל,