Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 91

108 בשעת חירום קח ומדינה גופן, אנו רואים מלחשה נטושה שאינה פוסקת, מלחשת היחיד בכלל, ומלחמת הכלל — אוחזי רסן ההנהגה — ננד הפרט. למרות שבעיקר שורר הסכם ביניהם, הנה בחיים היום יומיים פוגעים עניני ד,אהד בעניני השני, התנגדות הענינים הולכת ומתחרדת, היחיד שואף למלט מהרותו, שהוא בעצמה משכן אותה לכלל, עד כמה שאפשר לו, הרי תטעתו תטעה צנטריפוגלית, בה בשעה שהכלל איט רוצה לותר על זכויותיו הצודקות והמדומות, והנהו עג עוגה מסביב למחנהו, לאמר: עד כאן תבא, אתה היחיד, בחרותך וחפשתך, ולא תוסיף. כי משל למה הדבר דומה, לאותו האיש שישב לו בירכתי האטה ובידו מקדח. והוא הולך וקודח וקודח במקום שבתו, וכשבאים הנוסעים חבריו, ומעירים אותו על מעשהו הרע והסכנה שבדבר, הוא משיב: מה לי ולכם, הלא תחתי אני קודח... אמנם כל כמה שאין סכנה גם ליחיד נם לחברה, יכול האדם להשתמש בחרותו כחפצו, אבל מכיון שסוף מעשהו יהיה לרע נם לו נם לאחרים, אז טבלים את נטל חרות המעשים של היחיד, וטזרים עליו נזירה שזולתה אין רוב הצבור יטל לעמוד. ועוד דבר. במדד, שמספר אנשי חברה או צטר או עם או מדינה הולך וגדול והענינים וההשקפות נחלקים, נהלקים האנשים לכתות וסיעות. הולכים ומיסדים להם מפלטת, שכל מפלגה היא פטל רצון היחיד והשקפתו על החיים וצרכיהם. ואז אנחט עדים למלחמת המפלטת במסגרת העם או המדינה; זאת אומרת: אתי הצדק ועל פי השקפותי יחתך דבר ההנהגה וקביעת חוקי המדינה, וזאת אומרת לא כי, דעותי יותר נכוטת וישרות ועל פיהן ישק דבר המדינה. והחיים שוטפים בדרכם ואנו רואים לפעמים יד המפלגה האחת על העליונה ולפעמים יד השניה, ומוחלפת השיטה. ומכאן עוד פסיעה אחת הלאה. במדד, שהמפלנתיות הולכת ומתפשטת באיזו ארץ, באות לפעמים גם המפלגות השוטת לידי בריתות־״ברית כדי להחזיק מעמד נגד זרמים ידועים, וכן הרי אנו רואים מפלגות השונות זו מזו בדברים והשקפות עקרייס, באים לידי אחוד ידוע כדי להכריע ברית מפלטת אחרות או למטע מפלגה או זרם ידוע משפוך ממשלתם על הארץ לרע לה, עפ״י השקפתן המתאחדת לכל הפחות לרוח אהת. אבל אף נם זאת. כל המלחמות הללו שאת הויתן הנט רואים בכל מקום ובכל פגה, הולכות ונמשכות כל זמן שהשנים כתקונן, רצוני לומר, כשאץ איום אויב חצוני או סכנה חצונית שעלולה להזיק לכל היחידים או אנשי המפלגות כאחד. הבטוי העליון של הרעיון "כלל" הנהו נמצא לעת עתה במושג: מדינה. המדינה הוא הקבוץ העליון הטלל כל הקבוצים או הצבורים, המפלגות והחברות השמות או לפעמים קבוץ של סדיטת אחדות שונות שעניניהן אחדים הם, הוא הגבוה מעל גטה בסדר החברה האנושיות. ובהראות אויב כללי או סכנה כללית לקבוץ העליץ האחד, דדי כל אבריו וחלקיו השונים והמשונים עושים שלום — לו גם זמני — ביניהם ושכם אחד ילחמו נגד המשחית הבא עליהם או נר«?