Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 89

110 ג ש ע ת ח י ר ד ם תלכו בו וזהו המעשה היחיד הטוב לנו ולבית ־שראל אשר עלינו לעשותו. דעי"• רבתה בנו המארה של המפלגתיות וההתפרדות, ותוצאותיהן המחרידות ונוקבות עד התהום, מכיר כל איש ישראל היודע את מצבנו וגם את רוח אומתנו ותורתנו. אבל כל זה היה איך שהיה בשעה שהשנים היו בתקונן. אבל מה נאמר ומה נדבר לפלגות ישראל ומלחמת המפלגות שהתלקחה בעצם תקפה דוקא בעת האחרונה כשהלהבה אחזה את כל בית ישראל מארבע הרוחות, בימים הנוראים האלה, שכל המרכזים שהיו מרובים באוכלוסי ישראל הולכים ונחרבים לעינינו, כשדם ישראל זורם נהלים נהלים, וזעקות הנהרגים והנשחטים, הנדקרים והמעונים, המומתים בכל מיתות משונות ואכזריות בוקעים שמיס. כשיבוא;׳ רבואות מאחינו ואחיזתנו בשרנו גועים בעטיים שלא היו לעמנו כמוהם מימות חורבן הבית, בשעה שאין בית יהודי אשר אין שם אסון ינון ואנחה, בשעה שהשנאה לישראל, לכלל ישראל וגם לפרט, הולכת ומתגברת בכל הארצות, וננעלות הדלתות בפני כל יהודי הרוצה להכנה בהן ולד,שאר בחיים, בשעה שמאית אלפים יתומות ויתומים תועים בכל הדרכים ומבקשים סיומת לחם וטלאי בגדים לכסות מערומיהם, ואין מרהם עליהם׳ בשעה שהיי מליונים מאחינו תלואים להם מנגד, ואץ עוד בח בידי המעטים שטרם שתו — ובקשתנו ותקותנו מדי שבל ישתו ח״ו — מקבעת כוס התרעלה וחמת ה׳ שנתכה על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, אינם מספיקים לעזור עוד במדד, שהצרה הולכת ומתגברת מיום ליום? אם בשעת חירום כזו, שכמוה, לא נהיתה בעמנו מאז לכתנו בגולה, עדיין יכולים לראות בנו המחזה המעציב, המכאיב והמחפיר של מלחמת מפלגות לשם דעוה ועקרים ותכסיסים, שאמנם השובים הם מאוד מאוד וראוי לעמוד עליהם בשעת שלום ושלוה, מלחמה המהלשת אותנו וממעטת בה קיומנו וגורמת בודא־ לאבודם של מאות ואלפים נפשות מישראל, האם לא תסמר שערות ראשנו ודמנו לא יקפא בעורקינו? הכד, הוכו בל ראשי ומנהיגי עמנו כעורו; וסטיית הלב, (כמאמר חז׳יל: בד רניז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא) עד שרואים הם ואינם יודעים מה הם רואים, כי האדמה אשד אנחנו עומדים עליה, אדמת הר געש היא, ודם נפשות אחינו הנספים בלא משפט צועק אלינו מתוך לוע התהום הנורא הנבקע לרגלינו, והתהום הולך וגדול, הולך ומתרחב, ואי; מנוס ואין מפלט? מלב נשבר ונדכא על שבר בת עמי הנני קורא איפה ברמה: מורי ורבות* גשיאי ומנהיגי החברות והמפלגות השונות! שימו אל לבכם, כי לא עת מלחמה פנימית, מלחמת אחים, העת הזאת לנוי שיטו אל לבכם את אחריות השעה, כי כל רגע וכל דק שמעכבים אתם את האהוד הכללי של כל ישראל למפלגות־הם ולזימיהם, ומחזיקים אתם בתקנות של הסתדריות ואגודות שונות, אתם מאבדים בידים נפשות אין מספר מישראל, נפשות הנתונות בצרה ובשביה, ברעב, בחוסי כל המסורות לבל המגפות וטרעין בישין השולטים בעולם! אין עתה העת לוכוחיש. למלחמת דברים ודעות, להתפרדות ל״מנינים" "וחברות", להתנודדות ולריבות