Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 88

בשעת ה י ר ו פ 111 ולהאשמות צודקות או לא צודקות! עד מתי תאטמו את לבכם לקלל שועת בני עמנו הנדחים והנענים, ותרימו את עניני המפלגות והדעות הפרטיות ממעל לעג־ני כלל ישראל, ותמעיטו עי״ז את כח העזרה וההגנה שישנה לנו עוד? המצג איום ומחריד עד כ/אין כח בחרט אגיש להשמיע ולהזעיק ולהתריע עליו כדבעי. בזח שכל הסתדרות הולכת וכונה במה לעצמה, מארגנת סדר תשועה מיוחד אין התשועה יכולה להיות מקפת ומספקת. ואין אתם יוצאים ידי חובתכם בזה כלל ובלל. שעת אסון וחירום זו שאנו, שכל האומה הישראלית היה אותה, שרוב מני« ובנינו של עמנו בזקניו וצעיריו, באנשיו ונשיו על טפיו ועולליו מפרפר בה בין החיים ובין המות — מות ממש, מות רעב וכפן ונדודים, שעת תוכחה איומה זו שאת הוצאותיה אץ להעלות על הכתב,' נם היא תוכל להביא לני ברכה מועטת, מכרות היא להביאה לנו, והיא כריתת ברית שלום — לא נם רק זמני — בין כל מפלגות עמנו והשתדרויותיהן שבכל המדינות וחלקי הארץ. הראו כולכם, ראשינו ומנהיג*« השונים זמ״ז בדעוודכם השקפותיכם ואורחות חייכם, כי עניני כלל ישראל עולים אצלכם על הכל. הראו סוף כל סין? כי ,שנים עשר אנחנו אחים — •שונים בהשקפות העולם והבנת היהדות ובו׳ אבל — בני אבינו האחד!" תנו יד זה לזה, קפלו את דגלי המפלגות השונות ורקמו מחדש דנל אהד לכללות עם ישראל, אשד סביבו יתאספו בל אשר בשם ישראל יכונה, כל הריצה לעזור לתחית וקיום עם ישראל ובנין ארץ ישראל, שהם יביאו עמם בהכרת גם תהית וקיום רוח ישראל, תורת ישראל, ועצמיות ישראל! אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, ושי,יחידים נכנעים לכלל לפחות בשעת צרת הכלל! דוד צבי האפפמאנן. חידושים והערות♦ (המשך). ל״ב. שאלה: אי ספק פסיק רישי׳ אסור או מותר. תשובה: 'לכאורה היה נראה לומר רפיון דהוי ספק לא הוי פ״ר וכן כתב הט״ז בסי׳ שט״ז ס״ק ג׳ דבספק אי יש זבובים בתיבה הוי כאילו אין כאן פ״ר משום דהוי ספק פ״ר, וכן ראיתי שכתב בפשיטות בעל ערוך לנר לסונה דף ל״ג ע״ב ד״ה אין ממעטין ביום טוב דאם בשעה שבא לידי וראי איסור אינו יודע לא שייך בזה איסור פסיק רישי׳. אמנם ראיתי בהגהות ר׳ עקיבה איגר לי״ד סי׳ פ״ז