Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 87

112 הידועיס והערות קיב בהכ״ה שמדת לחלק כבך וז״ל שם: י׳יא האסור לחתות האש קשה לי הא אינו מבוין ופ״ר לא הוי שמא לא בשל הנכרי בקדירה בשי בחלב וצ״ל דדוקא בספק דלהבא שמא לא יהא נעשה כן במעשה שלו כמו גורר כסא וספסל דהוי ספק שמא בנרירתו לא יעשה גומא, אבל בספק דלעבר במו הבא דאם יש בקדירה זו בשר וחלב ודאי יתבשל בחתוי זד, אלא דהספק שמא אין בו בליעת בשר וחלב זה מיקרי פ״ר, אולם מדברי ט״ז א״ח סי׳ שמ״ז ס״ק ג׳ מבואר דגם כר,"ג לא מיקרי פ״ר, עכ׳־ל רע״א. וראיתי בספר משנה ברורה שהביא ראיה לרביי מ״ז מרמב״ן במלחמות פ׳ בדה גבי ד,מיחס שפינהו דתירץ הרטב׳ין על הקושיא דהוי פ״ר דלהכי מותר לשפוך מים למיחם ולא חיישינן למצרף שמא לא הגיע לצירוף, וכן הי׳ ד,מאירי אלמא דנם בדבר התלוי בספק דלשעבי דבר שא־ן מתבוין מותר כדברי ט״ז, עכ״ד. ולפי דעת הט״ז נלע״ד דמות•־ ליכנס בליל שבת בפתח אף שיש איזה בתים באותה העיר דאם פותהין הדלת נדלקת מאיליה עלעקטרישע לאמפע, מ״מ כיון דמשופק אם יש שש הכנה זו והוא אינו מתבוין להדליק מותר לפתיח הפתח. ואף אם אינלא* פילתא שנדלק א״צ תשובה כיון דלא נתכוין ולא היה פ״ר. ואפשר דאשור להנות מאותו נר, וצריך להעצים עיניו מראות, וצ״ע. אך קשר, מה יענה הט״ז על קושית רע״א. ונלע״ד ליישב דלכאורה קשה על דעת הט״ז שהיא ג״כ דעת הרמב״ן והשאירי כיון דפ״ר אסור מדאורייתא יש לאסור בספקו ככל ספק דאורייתא. ואין לרמות עם ספק דלהבא דשם אין כאן מלאכה כיון דאינו מתכוין ואין וראי שיעשה איסור, אבל כאן הרי לכל מי שיודע שיש כאן זטכים גלוי וברור שהוא עושה מלאכה, מה בכך שהוא מסופק הא יש לו להחמיר מספק. וע״ב נ״ל דכיון דבשכת מלאכת מחשבת אסרה תורה א״כ הדבר תלוי במחשבתו ובידיעתו, וא״ב בשלמא אם הוא יודע שכודאי יעשה מלאכה ליכא למימר שאינו מתכוין דע״כ הוי כמתכוין כיון שיודע שבבירור יעשה המלאכה, אבל אש הוא מסופק אם יש שם זבובים א״כ ל״ל שבמחשבתו לעשות מלאכה דהא אינו יודע אם יעשה, וא״ב לא הוי מלאכת מחשכת שאותו מעשר, אינו ברור במחשבתו וע-ב מותר באינו מתבוין. אך הא תינח לעדן שבת דבעינן מלאכת מחשבת, אבל בבשול בשר בחלב דלא בעינן מלאכת מהשבת כל •שיש ספק פ״ר אסור כיון דהוי ספק דאורייתא. לי׳ שאלה: אי מותר לפגום איסור כדי לערבו בהיתר או אסור משום אין מבטלין איסור לכתחילה. תשובה: ראיתי ביד אפיים לסי׳ צ״ט שהביא בשם שאילת יעב״ץ ח״ב סי' קל״א דלעשות טושבח פגום כרי שיוכל לערבו בהיתר ג״ב הוא בכלל אין מבטלין איפור לכתחילה, והיד אפרים חולק ע״ז והביא שנם בשו״ת חכם צבי סי׳ ק״א כתב להדיא דלבשל דבר הפוגם לא מיקרי מנפל איסור עיי״ש. ותמיהני על הני נא,ידם שלא הביאו דב־י הט״ז בסי׳ צ״ט ס׳יק ט״ו שפי׳ דברי הרישב״א וז״ל: