Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 186

78 עשו מרכז %תורה עח מרכז ידוע ששם היתה נקודת־הכבד של התורה. מתחלה א״י ואח״ב בבל ואח״ב ספרד מרפת. ספרד ואשכנז יחד ולבסוף פולניה ורוסיה עד הזמן האחרק. ע״י בדיקת כל החוליות של השלשלת הארוכה הזאת לאור המצב של ב״א;בשעתה נקל להכיר את הסימנים ואבות הסבות הנורמות ליצירת מרכז ומבטיחות קיומו לזמן תקופה ארובה, הלא הן: א) ישיבה צפופה של אובלוסי ישראל. ע״י החיכוך של אוכלוסים צפופים יולד אותו החם הטבעי הלאומי, אותה הסכיבה העקרית הנחוצים ליצירת מרכז לחורה כנחיצת אויר לנשימה, בנחיצת מדת חום ידועה ליצירת אפרוחים מביצי האם י — כך היה בכל המרמים שמניט ותמיד היה מרכז מתדלדל והולך משעה שהתחיל הולך ומתדלדל ע״י סבות שוטת הישוב הישראלי במקומו. ב) אי־קושי השעבוד של מלכות, ומה שתשוב ביותר, אי-קושי הפרנסה לכד,"פ לחלק גדול מהצבור. דברי תוה״ק "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" הם בלל גדול לכל הזמנים ולכל המקומות י — ״שמעתתא בעי צילותא״ אמרו חכמינו, ושעמד קשה של מלכות, גזרות ורדיפות תכיפות מסיחות את הדעת, טורדות את המה ומדלדלות את המחשבה. הדאגה, הכאב והיגון — שלשה מלאכי!זבלה הללו מחבלים את כהות הנפש ובנטל עפרת מכבידים הם על בגפי המחשבה והדמיון! בכל המרכזים שידענו: בא״י, בבבל, בספרד, בצרפת, באשכנז ובפולניה נפסקה וחזרה לאחור התפתחות התורה והיה המרכז מתטנה והולך משעה שתכפו ותקפו שם צרות גזרות ושמרים ונבר עול הגלות והשעבוד. ביוצא בזה קושי הפרנסה המפריע ביותר כמקים ובזמן שטרדתה מלפפת את האדם, מוצצת כעלוקה את תמצית חייו ובולעת כתנין את מיטב עתיו מאור הבקר ועד אישון לילד, ומטל הילדות ועד ימי זקנה ושיבה, ומי לא יראה גורם חשוב לגלות התורה ממדינות המערב מתקופת ההשכלה ועד עכשיו בהעובדה שאעפ״י שרפה ובמקצתו נם בטל מאז קושי השעבוד ומרירות הגלות מעל יושביהן היהודים, הכביד כנגד זד, עליהם כפלים וכפלי כפלים עול הפרנסה לרגל ההתחרות שקמה עם עס הארץ שעלה במעלות החריצות והכשרון מאז למד פרק בהשכלה והשתכללו סדרי העולם הנאור. נ) אי־שעבוד הנשמה העברית לסביבה זרה, לצורות והופעות הייס־נכרים השורדות את המערכה שלה. אס שעבוד הגוף מדיח מעל התורה, אעבדב שעבוד הנשמה מצד סביבה זרה המתחרה עם הסביבה העברית ועוד עולה עליה בד,השוניות המלוטשת והמברקת שלה. כתוך שטף קולטורא מזהירה כשלל צבעיה ומקסימה בברק הופעותיה קשה להתרמת הלאומית שלנו כהן הצטע שלה, בזיו־יה המסתתר בחביון פנימיותה להחזיק מעמד ולבצר לה מקום; סוף סוף מי הגלים הזדונים, גלי הטמיעה מתפרצים בשאון