Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 187

עז עשו מרכז לתורה 77 מצד אחד התישו החרדים דחיפה עצומה לצד א״י ובסתר לבם היו מדיינים עם עצמם: אם הללו שכל חבתם להארץ היא רק בת־קול של תש פנימי שאינם מצוים עליו כך כרוכים אחריה. אנו שסצוים ועומדים ומושבעים מהר סיני על הבתה, האחודס ודבוקים בה ע״י כמה מצוות וצוויים ומסורות והבטחות, אעכו״כ שמצור. וחובה עלינו לעסוק בישוב הארץ, בהפרחתה החומרית והרוחנית ולבלי לעזבה ביד הלאומיים שיעשו בה כרצונם! אלא שתומ״י שהתחילו עומדים בתחום המעשים שבה וראו ונוכחו בי עליהם לאחוז באן במדת קינם ולברוא יש מאץ, נרתעו כמה וכמת מהם לאחוריהם ומחשבה אחרת התחילה מבצבצת במוחם ופוטרת על סי הראשונה: כלום שקולה נפש אחת מישראל באיי יותר מזו שבחו״ל וכלום רשאים אנו לבזבז ממון ובחות בשביל בנין חדש בא״י באותה שעה שממון ובחות הללו באותה מדד. ממש היו מספיקים לתמוך כמה וכמה בנינים ישנים משים לנפיל בתפוצות הגולה שחייו באין מהזיק בידם יפלו ולא יוסיפו קום? הארץ — הם אומרים לנפשם — אינה אלא בבחינת לבוש של האומה, ואוי לו למי שעוסק בתקנת הלבוש בד, בשעה שהגוף והנשמה דוויים פהופים ומטורפים! כך מתפתלות ומתנגחות יחד שתי המחשבות הללו ומבלבלות את המה! מי יוכיח בין *שתיהן? התולדה תוכיח!... והתולדה אומדת בפר, ימלא לבעלי המחשבה האחרונה: רבותי, במחילה טככידכס, טועים אתם טעות מעיקרו: ליהוי ידוע לכם כשאתם עוסקים בזמן הזה בתקנת הארץ לא בתקנת הלבוש של האומה בלחוד אתם עוסקים, אלא גם בתיקון נשמתה, שהרי מנויה ונטויה בכיור ההולדה וכתובה ומפורד, בעמקי ההכרה הישראלית כי גשמה האומה והבח החיוני שלה היא התירה הקדושה בשלהבת עזה, באור הקרש ההולך ומתפשט ממנה ונאצל בדרגות שונות על בל המפלגות של הנוי כלו! מעתה שואל אני את מעלתכם,, הראיתם מימיכם שלהבת עולה מבין ניצוצות בודדים הלוהשים ב״א בזוית שלו? בודאי לא! שחרי ניצוצות שקדמו לשלהבת סופם להיות עוממים, דועכים וכבים; ואימתי יש בניצוצות ממש, כשקימד. שלהבת להם, כשנמצאה באיזה פנה, באיזה מרכז שלהבת בוערת ד,מריקה מקי־בה ומתזת ניצוצות בתר ניצוצות, חדשים לרגעים, כלי הפסק ובלי רפיון! — וכך הדין גם בהאש של תודה, בהשלהבת שלא פסקה מעמנו בכל הזמנים שעברו עליו! גם ביחס אליה הניצוצות הלוהש־ם זעיר שם זעיר שם בתפוצות ישראל אין להם.ממש ואין להם קיום אם לא נמצא בצדם באחת הארצות לבה״ם מרכז חשוב אשר *שם אש ועצים הרבה בוערים בשלהבתיה העולה מתוכם. " התירה זקוקה איפה למרכז, למקים שמשם תצא ותתפשט אילך ואילך, שמשם השלח קמים, קרני-אור וקרני־־חום ותתיז ניצוצות והשפעה על כל עברי האופק הגדול בהללו של עילם המקיף את העולם היהודי. ובכל משך התולדה אמנם כך נמצא וכך היה בחמד הנוהג בחסדו כל דוד 2