Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 181

äs מיהודי ליסא je מאפלה האם בשניהם במכס של רצק מלא חן, פרשה והלכה לה לקרךזוית לעשות דבר־מה מצרכי הבית ולהטות אזן מתוך שובעמחת אל מה שישיחו האב ובתו. — ומה היה לאותו זקן שאבד לו דינר זהב בחצת של ר׳ קלונימוס הלוי בין הדשאים הארוכים הצמחים שם ולא יכול בשום־אופן למצאו? — כך צלצל פעם אחת קולה של חיה׳לה שחפצה להמשיך בשאלתה זו את השיחה שהיתה לה עם אביה באותו יום בבקר לפני צאתו אל בית־תלמות ושהוכרה להפסיק בה באמצע• מעשה מפני שאפס לו הפנאי. — אבא! מה היה סוף מעשה באותו זקן שספרת לי עליו? אבא, אמר נא! — הוסיפה הקטנה לבקש, מתרפסת על כתף אביה ומחמת לו בקולה, והוא בינתים מתאמץ להעלות בזכרונו את אשר ספר לה היום על דבר איש צדיק אחד, מפורסם ונכבד בין חשובי זימוט, דבי קלונימוס הלוי שפו, כיצד עשה חסד לעני זקן אחד שנזדמן באקראי אל חצרו שעל־יד ביתו ונאבד לו שם דנר זהב שלא יכול בשום־אופן למצאו. כן, אמת, — נענה לה לבסוף והמשיך הלאה את ספור המעשה — קודר ושחוח התהלך לו הזקן, אחת הנה ואחת הנה, בחצרו של ר׳ קלונימוס, מחפש וממשמש כין הדשאים הגדולים פן ואולי יוכל למצא. כחצי שעה עברה עליו ועדיין הדינר אימו. כבד נט־ בדעתו שלא לחפש יותר, כבר רצח להגיד: "וי לחסרון כים!״ ולאחוז את דרכו שהיה צריך ללכת בו — אבל לא! נדול צערו יותר מדאי ואינו יכול למוש ממקומו. מטבע יחיד זה שפתאם אבד לו כאן לא במהרה זכה לו. פרי עמלם של במה חדשים היה הדינר הזה; רחד עם אבודו נאבדה לו תקותו שקמה בלבו זד, ימים רבים, כי לסתו הבא, בערב החנים הבאים לטובה, יכין לבני ביתו קצת מלבושים ויקנה מעט עצים להסקת התנור. על ידי אי־־זהירות מועטת שהיתר, בו הפעם, כשפתח את כיס־מעותיו להוציא ממנו דבר־־מד, ונשתרבב לו הדינר מבין האצבעות אף ירד וטבע ברבר הדשאים, על ידי פשיעה קלה זו אבדה לו בלי שוב עוד כל הטוב שצפה לו בעתיד.... מה יש לו לעשות? לאן יש לו לפנות? אך באותה שעה עצמה הציץ עליו מתוך חלון הבית ר׳ קלונימוס חלד כעל החצר. ראה ד'קלוניסמוס את הזקן שהוא נבוך, קרא לו ואפר: — צפרא טנא. ר׳ יהודי! מה רי יהוד' מחפש? נשא והזקן את עיניו אל הלוני הבית שבדיוטה השנית, ממקום שהקול יוצא. ראה.הזק; שם ממעל איש־נכנד ונשוא פנים עומד ומביט, מחייך לו קצת בבשימה של חבה, בפה של קטיפת שרויה על ראשו וספר קטן ועב בידו, שכנראה הוא עומד מ באמצע העיון- — אבא! — הפסיקה כאן חיה׳לה את המשך הספור — הספר הקטן והעב שהיה אז בית של ר׳ קלומינוס ודאי שהיד, דומה לסחרו של אמא ... — כן, בן, חיה לה — ענה ר׳ ליזר ברצינות עשויה, לוחץ את בתו היטב אל לבו •— בעין אותו הסדור של ,קרבן מנחה", זד, שאמא מתפללת בי. אבל זוז