Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 177

m חעתז ק*רה בסגלית רזת 87 עשה לה האיש״ — פה ע תשובה על שאלת ״0' את?" הלא עליה להשיב .אני רוח!" אכן נודע בי בל נערה בתולה תקרא על שם אביה עד היותה לאיש ואחרי-כן תביא על שם בעלה גם לאחר מיתת הנעל עד שתנשא לאיש אחר. והנה נעמי אהוחה את תת אל בעז למק יפרוש כנפיו עליה ויקחנה לו לאשה ובחפצו*. לדעת אם בבר הצליחה בדבר שאלד. את רות בלשון יפה ונקיה וברמיזה צחה: "מי את בתי?" כלומר: האם עוד שמך אשת־בליק באשר היה עד עתה או כבר לקח אותך בעז לאשה ושמך מעכשו אשדדכעז? ורות הבינה שאלת נעמי לאשורה והנידה לה את כל אשר עשה לה האיש. דוד צבי האפפמאנן. חידושים והערות. (המשך.) ב״ט. שאלת דל הר״ן ® אלו טריפות בסיני׳ דחכם שאסר: רבה ב״ב חנה אנמריה סמיך, ואפ״ה צריכין לטעמא דאמרינן דרב נמי לא אסדה דאי לאו הכי אע״ג דגמרד, רבה ב״ב חנה כל היבא דאלו הוד. שמיע לי׳ לרב בשעת הוראתו לא הד הדר בי׳ לאו טועה בשקול הדעת מיקרי וקס דינא והכי מוכח בסנהדרין עכ״ל הר״ן וקשה מובא דלעיל מיניה כתב הר״ן ח״ל: חכם שטימא וכוי הני מילי במלתא דתליא בשקול הדעת ומשים הכי אינו רשאי להתיר משום דקיי״ל דטועה בשקול הדעת קס דינא וכו׳ אבל אם טעה בדבר משנה וכו׳ רשאי חברו להתיר עכ״ל, וא״ב דברי הד״ן סותרין זד. את זה, דלקמי׳ כתב: דלאו מיעד, בשקול הדעת מיקרי זקם דיוא, משמע דבטועה בשקול הדעת לא קם דינא, ועוד קשה דכתב והכי מוכח כסנהדרין, ובודאי כוונתו על הסוני׳ דף ל״ג ע״א, ושם אינו מוכח כלל. תשובה. דבר פשוט דיש כאן פ״ס בדברי הר״ן וכן צ״ל: אע״ג תמרה רבה ב״ב חנה כל היכא דאילו הוי שמיע ליי לרב בשעת הוראתו לא הוי הדר בי׳ לאו טועה [בדבר משנה אלא טועה] בשקול הדעת מיקרי וקם דינא והכי מוכח בסנהדרין עב״ל. והסופר טעה ושכח לכתוב התיבות מן "טועה" עד "טועה", וכן דרך הסופרים לטעות כידוע. — והנה הר״ן סובר כדעת הרשב״א שהביא הריטב״א לע״ז דף ז׳ ע״א וז״ל: והיכא דאשתכח לחד מחכימי ורבוותא ז״ל מילתא דפסק מסברא או מדיוקא ואזל האי דלא שמע הא• פיסקא והורי דלא כוותיה אומר מורי נ״ר (נ״ל שהוא הרשב״א, דאילו על טירו הרא״ה כותב הריטב״א בהאי מסבתא: מורי ז״ל} דחדנן אילו הוד. ידיעה לי' להאי ההוא פיסקא דההוא נאק בעידן הוראתו מקמי דלטרי הוד, הדר ביה השתא הוי טועה בדבר משנה ואילו לא הוי הדר ביד. כיון שזה