Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 175

חידושים והערוח 89 סמי ל״א. שאלה. בריש ת״ב איתא: דבור הר פיני יוכיח ובו׳ והקייס בו קריאה לדבור. ע״ב. והנה כדבור הר סיני יש לשון ויקרא שלש פעמים: שמות י״פ, ג׳, ושם פסוק כ׳ ובם׳ משפטים כ״ד ט״ז, ולא ידענא על איזה מהם מוסב מאמר הספרא. תשובה. הראב״ד פי׳ דקאי על רקרא השני או השלישי דאלו היו מתוך האש, אמנם ר׳ הלל (מובא בקיבן אהרן) פי׳ דקאי על ויקרא הראשון(וכן פי׳ מלבים) אך הרא״ם דחה פי׳ זה דא״ב א-ך יאמי לקמן מה להצר השוה שבהן שהיה אש ובקריאה ראשונה לא היה אש, וגם הקיק אהרן מצא קושיא זו נכונח והעלה דהת״ב קאי על ויקרא השני. אמנם פלא בעיני שנעלם מעיני הגדולים לפי שעד, מכילתא מפורשת בפ׳ יתרו שדרשה על ויקרא הראשון וז״ל: ויקרא אליו ד׳ מגיד שהקריאה קדמה לדבור, וא״ב מבואר דהז״ל דרשו ויקרא קפא וקושי׳ הרא״ם יש ליישב עפ״י מ״ש הרמב״ן לשפוד, י״ט, ג׳ דמדם בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ד׳ וזה שכתיב (כפי משפטים) ויש כאן ככור ד׳ על הר סעי, ע״ב. וזו מ״ש הרמכ״ן לקמן פ׳ משפטים ריש פ׳ ואל משה אמר עלה. והנה לפי׳ הרמב״-ן כבר טתת־לת בואם אל הר סעי היה מראה כביד ד׳ כאש אוכלת בראש ההר, וא״ב ויקרא הראשון היה ג״ב מתוך האש, ואככ אויהא יש מת״ב ראיה לפי, הדפב״ן. וראיתי במדרש הנדול (צד 25) לפסיק ויקרא אליו ד׳ מתיך הסנה ויאמר משד, משה ודל זד, בנין אב כל מקים שנאמר דבר נקדים בו קיייה לדבי: לא אם אמדת בדבור הסנה שהוא תחלה לדבר תאמר בדבור הד פעי שאיני תתלה לדבר ת׳יל ומשה עלה אל האלקים ייקרא אליו ה׳ מן הדד לאמר אם אמית בצד השווה שבהן שהן דבר ובאש ומפי קדש לטשה הקדים בהן קרייד, לדבר תאמר בדביר אהל מיעד שאינו באש ת״ל ויקרא אל משה וידבר ד׳ אדיו מאהל מועד לאמר אלא הצד השוה שבהן שהן דבר ומפי קדש לפשה הקדים בהן קדייה לדבר. עכ״ל. הרי נ״ב דרקרא קטא קדריש, ובן מוכה ממבילתא דרשב״י לשמות י״ט, ג׳ ת״ל: ומשר, עלה אל האלקים עילה בעק דויד בענן וכי׳ ומניין אף אחד קי־יאד, ת״ל ויקרא' אליו ד׳ מן ההר לאפר ומניין אף במשה מימה נאמד כאן קריאה ונאמר קריאה בסנה מה להלן במשה משה אף כאן נפשת משה מד, להלן משה אומד הנני אף כאן משת אימי הנני. עכ״ל. הנה מת שדרש בה״ב מיתיר לשון (ע׳ ריש ת׳ כ במפרשים) דרש במכילתא דרשב״י ע״י גזירה שוה דקויאה קריאה, עב״פ מוכח דפקריאד, קפא דרשינן דבדבוד הר פעי היתד, קריאה בבת״ב, וממילא צ״ל כפי׳ הרמב״ן.