Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 174

90 ביאורי סקרא עמ׳י׳י השואה עם לשון ערכית ע ד״ר שמעח עפפענשטיין דל. ביאורי מקרא עפ״י השואה עם לשון ערבית. (סיר•) ל. בי אין חד צבות למותם ובריא אולם (שם ע״ג ד׳), גם פה נוכל לומד בלי שום הפרזה כי הפירושים אשר לפנינו על מאמר המשורר זה אינם מתישבים על הלב. הן אמת הדבר בי חרצבות יש לה עדן קשרים כמו פתח חרצבות רשע בישעיה נ״ח ו׳, אבל בלי שנכניס אותנו בביאורים דחוקים במו רש״י, ר״מ ן׳ גיקאטילה אצל הראב״ע, הראב״ע עצמו והרד״ק נביא לד לפתרק העדן סיוע מן הלשון הערבית. והנה שם נמצא מלת עקד אשר הוראתה קשר, אך גם עוד ענק אחר עמוק יש בה בלשק זו בי הנה בהתקשרן יהד במוח האדם הדעות תצא מהן המחשבה וע״ב יש לה ג״ב מובן: חשב. וכמו׳יב בעברית. ו;״כ בונת הפסוק: כי לא חולד במוחן המחשבה שיבא עליהם המות, באשר בריא אולם, ופתרונו, באשר בריא גופם באיולתו. ואגב זה אעיר כי גם קדמודד היתד. להם דעה זו בפתרק מלת הרצבות בי מהבר ההעתקה האחרת מס׳ האמונות לר״ס גאון — אשר עד כה לא דדע לד שמו — העתיק השם הערבי של הם׳ הזה אלאמאנאת ואלאעתקאדאת באום} זה: פתרון ס׳ האמונות וחרצב הבינות. ל״א מעם לועז(שם קי״ד א׳). הפירוש המורגל להביא יחס למלת לועז עם לעז במובן עמקי שפה לעי׳ד איגד נכון פה לעדן הכתוב. אך לי נראה בי כבר אחד •מקדמוני חכמי הלשק והוא ר׳ דונש ן׳ לברט בתשובותיו על פתרוני ר״ם גאון קלע אל האמת, אבל איש לא שם לבו לזה, והוא דמה אותו להטלה הערבית לעז ופתרונה: נאף עם אשה, וזה ביאור הדן, בי ידוע שהמצריים היו שטופים בזמה, ועליהם הכתוב אומר ביחזקאל כ״ג כ׳ וזרמת סופיס זרמתם, וביאור זה מקביל היטיב לדברי הכתוב הבא: היה ישראל לקדשו, בי קדושה וניאוף הם שד הפכים וג" רז״ל פירשו קדושים תהיו היו פרושים מן העריות, ומה יובן גם מאמר חז״ל: מוציא לעז על בדה, והוא לשון קצרה, ועדנה בי הוא מוציא על בניה שם רע כי הם בד אשה ׳נואפת. ומה שנמצא בדרז״ל וללועזים בלעז, הוא משרש אחר אשר דמיונו למלה ערבית לעז — בנקודה על העי״ן — והוא במו עמקי שפה ונלעג לשון בישעיה ל״ג י״ט. ל״ב. נשוא לשוא עריך (שם קל״ט כ׳). מלת עריך נמצאה עוד פעם אחת בשמואל א׳ כ״ח י׳יה: ויהי ערך, וממקומו יתפרש בי הוא לשק אויב, אך המושג ״האמיתי לפי דעתי עוד לא נתברר עד הנה. והנה דמיונה נמצא בערבית: ער —