Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 168

64 אותות ומופתים סד על כל הטאורעות הללו אינו אלא טועה. בל דמתנחם להטיל את אחריותן רק על הפורעים עצטם ועל אותם הצעירים מבני עמנו שאחרים רוצים לחייבם משום "ד״נא דנרמי״ בדיני אדם הרואה לעינים, — כל המתנחם בתנחוטין של הבל הללו, אינו אלא אוטם את אזניו מזעקת האמת בסתר לבבו הבאה להאשימי גם אותו: למה ישבת מנגד וספר־תורה בתוך חיקך, כמלך ישראל בשעת שלום, והקהלת לך קבוצות ־,באלה של אנודת־ישראל הישנות שנת ישרים״ — אס לדבר בלשונו של ד״ר י. ברו;ר (אותו מאמר פ״ב) — אשר בכדי להעירן משנתן צריך להשתמש באותו "משל" נאה על "ששים רבוא בכרם אחר"? למה לא בחרת לעסוק ב״נמשל"; לאסוף ולכנוס מזמן לזמן פה ושם "ששים יחידים" מאמוני התורה, אם לא אפשר ב,,ששים רבוא", ולצאת עמד,ם אל מערכות העולים לארץ־ישראל, במשוח מלחמה במערכות הצבא, בקחתכם אתכם את ארון־העדות להקימו שם בתור מרכז לאומה? אולי היה רוצה אלדים את מעשיכם ומאורעות כאלה ל א היו באים? ... אך מה שנעשה עשוי, ואין בדור הזה מי שיטל להוביה, כי כולנו אשמים, והשאלות המרות ד,נצבות בכאן מוטב שישאלן כל אחד לנפשו ולא כל אחד לחברו. שעת בין־ד,שמשות היא שעתנו; ובהפצנו לדעת אם כבר התחיל יום חדש אנו נושאים עין אל כפת האופק להכיר את צאת הבכבים. יחידים ובודדים הככבים הראשונים, אין להם חבר ואין להם עוזר, ואין סיפק בידם להאיר הלילה; אך מכל־מקום מבשרי יזם חדש הם, מנל־מקום אוח ל ט ו ב ה הם. הנה מתהילים היחידים המפלגתיים לפשפש בתכנית הפרוגרמה שלהם ולהשוות מה שיש בה למה שצריך לד,יוה בה בכדי שתוכל לספק את צרכי רוחם. והם מוצאים: צר לה לתורת היהדות שתתכנס לתוך משבצת המפלגה. ובכדי שלא לותר על קיומה של המפלגה הס באים לכלל חדוש־דין: לא "פתרון בל השאלות ברוח התורה והמצוה"(כמו שהיה עד עכשו) צריך להיות תכניתה של המפלגה' — שהרי זהו ענינה של היהדות עצמה ״שאין להפחיתה עד כדי ענין מפלגתי׳, — אלא פרט עקרי אחד צריך לשמש לה תבנית. ומתו הפרט? עמד דיר ברויר ולמד: ישוב ארץ ישראל. וזאת התכנית אשר שם ד״ר כרויר לפני אגודת ישראל: "אגודת ישראל שואפת לכונן את עס האלקים ואת ארץ האלקים מתוך התאחרותם •מהדש בממשלת חוק האלקים להיותם לממלכת אלקים׳•. יאים ונאים הדברים האלה — אף בי גם בהם יש להכיר את עקביה השפעתו של מטבע ארוסה שאינו נמנע מרטי הזכרת שם שמים בנגוד לד,הרגשה היהודית הממעטת בה; תמיד, כי כבוד אלקים הסתר דבר — אך עדיין יש מקום לשאול: אולי גם פיט עקרי זה, גם שאיפה נשגבה זו השקולה כנגד עתידן של ישראל, אין להביא להמעטת הדמות, .אין להפחית עד כדי ענין מפלגתי״? וקל" וחוטר עכשו בשעה זו, כשההסתדרות הציונית מחויבת כבר, כפי דעתה של "האגודה" (החלטות־יוינא, איזראליט מ״ז־י״ז), לפנות את כליה המפלגתיים מן העולם הפוליטי ולשימם כגניות העבר, למען תשאר העמירה־בראש בכל עבודות ארץ" ישראל