Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 167

פנויה ומיוחדת להעם עצמו, ־ להעם כלו, ולא לראשי מפלגה אחת — בלום עכשו צריבה ה״אנודה״ להעשוח למפלגה ציונית חדשה של ״ציונות על פהרת הקדש״? אותם קריאי ה״אנודה" שנתאספו כאספת וינא לטכס עצה על "בל השאלות העומדות על הפרק" וביניהן על שאלת המנדט ושבאו לידי החלטה שנוסח המנדט צריך להשתנות, בי לא למפלגה אחת העמידו בראש בי אם לכלל האומה, בלומר: לועד ישראלי (Jewish Agency) שישתתפו נו באייבחם של כל המפלגות והקבוצים על תנאי זכיות שוות — אותם קריאי ה״אנודה", אני שואל, שהגיעו לידי החלטה בת־אחריות בזו, מדוע לא דנו באותו מעמד נם על האמצעים שהם צריכ*ם להשתמש בכדי להוציא את החלטתם לפועל? כלום שאלת האמצעים שאלה קטנה היא שאינה צריכה לפנים? או אולי, להפך, שאלה גדולה היא כל כך עד שהיא צריכה גם לסני־ולפנים ושאין לפרסם אותה בדין־וחשבק מישיבות האספה? ... הנה הציונים הוציאו לעז בעחונותם בי באותו "לפני־ולפנים" של אספת וינא נכחת דלגציה שתלך ללונדון ולנ׳נבה ותעסוק כשנוי נוסחתו של המנדט. והנד. האנודיים עושים פנים של זעם וטוענים בי שקר הדבר וכי הוצאת שם־רע בזו על חלק גדול וחשוב מישראל לא היתד. עוד בינינו מאז היותנו לגוי. אכל, רבותי גדולי ה״אגודה״! למה לנו הספקות והסודות שבדבר? אם ל א בחרתם בדלגציה כזו למה לא בחיתס? כלום אתם חושבים להגיע לידי שנוי־המנדט על ידי השתדלות מאחורי הפרגוד? חם וחלילה! בהשתדלות חשאית כזו אפילו הציונים אינם חושדים אתכם ולעז נורא כזה לא העיזו להוציא. שהרי על ידי ענודה מאחורי הפרגוד אפשר רק לבטל מעשיהם של אחרים אבל אייאפשר להביא לידי מעשים חדשים... והלא רק בשנוי הענין אתם חפצים, אך לא בבטולו לגמרי, בשעה שבודאי אין כל בטחון שלאחר שיתבטל ז ה יקום אחר חדש תחתיו. ובכלל: מדוע פוטרים את העם בהודעות מפלגתיות קצרות? וכי אין הרשות לכל אדם מישראל, ואפילו איננו בן־האגודה, שידרוש מאת רבותיו תורה שלמה ומפורשה על דבר חובתו בשעה זו? מדוע לא יגלו רבותינו את דעותיהם בקרב ישראל בבת' כנסיות ובבתי מדרשית ובחבורים מבוארים ומפורשים, כדרך רבותינו ז״ל תמיד, לשם הוראה מתוך פסק־דין־תורה, להודיע ולפרסם כה חייבים אנחנו לעש־ת בננינה של ארץ ישראל ומד. בדעתם להציע לפני ההנמוניא השלטת בשם כלנו, בשם עמנו, ולא בשם מפלגה? בלום יש סודות בדבר? הלא נהפוך הוא: כל מד. שהעם ברוב המוניו נוטל בו יותר את חלקו בראש, חשוב היא יותר כלפי פנים וכלפי חוץ. אלו כך היו עושים, אפשר מאד שהעם היה נענה להם ורוח אחרת היתד. קמה מסביב. יודע כותב הטורים האלה כיצד עתידין הבריות להתריז נגד האמור בכאן. הם יגנהו גניחה של יראת־שמים, יפטירו בשפה וינידו ראש ויאמרו לך דברים מעץ אלו: הקריאות של הרבנים אל אוכלוסי ישראל, הדרשות הנלהבות המלאות יראה תמימת והחבורים באותיות־רש״י המלאים מאמרי חז״ל עם פרושיהן ופיוש* פמשיהן, כל ׳הדברים האלה אינם לפי טעם הדור הזה, הם לא ימצאו להם עכשו אזן שומעת,