Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 164

68 מכתב מאת הגאון ר׳ עקיבא איגד זיל לאחד מתלמידיו סח . מה שהקשה בשבת דף נ׳ (ע״א) בתום׳ (דיה הצד ונד) דההיא דצידת נחש ועקרב מיידי בליכא סכנה, דאמאי אמר רבי יוחנן בן זכאי (שם קכ*א ע׳א) חוששני לו מחטאת הא ודאי חייב ביק דס״ל דמלאכה שאינה צריכה למפה חייב.א) ידידי! האין־ הבין בלא זה? ממה נפשך, במקום סכנה כודאי אין כאן ודוב חטאת ביק דאם בא לשאול אנן שרינן לי׳, ובדפרבינן כשבועות (ב״ו ע״ב> בכהאי גונא מסתכן לישרי לי׳ מרב)■ ובליבא סכנה בודאי חייב חטאת, אלא על כרחך או דר׳ יוחנן בן זכאי מסופק אם מלאכה שאינה צריכה למפה חייב, ג) ולזה פליג דאין כופין בשביל שלא הישך דהוי ספקא דאוריתא דחוששין שיש כאן חיוב חטאת דמלאבה שאינה צריכה למפה חייב, או דלא הי׳ ברור לו במעשה התא אם היו רצין [אחרין למשכו והד פקוח נפש] או לא, ואמר חוששני שט* לא היו רצין ויש חיוב חטאת וכעין זה במתני׳ פכ״ב משנה נ׳ דשבת אמר רבי יוחנן כן זכאי חוששני לו מחטאת, ד,יימ דשמא היה המעשה שמירח [השעוה לדבקה בדופני הבלי סביב סביב דש כאן משום ממחק]. י) וזכורני שנתקשיתי כההיא דסוף פיק האורג (שבת ק״ז ע״א) דאין* למדין היתר דנחש מעקיב, הא שני ושני, דהיזקא דעקדב הוא מצוי יותר מנחש, בדפסקינן בשלחן ערוך אר־ח סי׳ ק״ד תחש ברוך על עקבו לא יפסיק ובעקרב פוסק דמועד יותר להדק.ה) ובענין שעומד בו ידידי מעכ״ת נ״י נתקשיתי בדף ד* ע״א בתד״ה אבל למעלה מי׳ וכו׳ אם בן ליטא דלמעלה מי׳ לכולי עלמא חייב. ותמוה לי דהא צדדי הספק הם אס מדמינן למטה מי׳ לשל מעלה ולא בעיא שיהא דוקא במד במשכן, או לא, וכפי מסקנת החום׳ דהייב צריך לומר אף דהזינן דלא ילפינן זורק, ממושיט ואין מדמין זד, לזה. דבעינן־במו שהיה כמשכן, מכל־־מקום לממד, מי׳ משל מעלה עדיף יותר, ואנדכן מאי ראי׳, דלמא לא עדיף יותר, ושקולים הם, דאם לא ילפינן זורק ממושיט הכי נמי לא ילפינן למטה מלמעלה, אבל אי ילפינן אפילו זורק ממושיט הכי נטי וכ״ש דילסינן למטה מלמעלה, אם כן לא הוי מצי למימר למעלה מיי דברי הכל חייב דכיון דסבירא לי׳ דילפינן זורק ממושיט בל־י שכן דילפען למטת מלמעלה, אכל לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט יש לומר דהבי נמי לא ילפינן למטה מלמעלה, וצריך לי עיון גדול. י) המכתב הזה. בין שאר הכתבים שבגנזיס הארה יש בתבי-יד מדורות קדומים שהיו בידי הגאון רע״א ז״ל ובם גם הגהת אחת מעצם כתב ידו. ברשותו של הד״ד מ. קאלווארי שירש את הכתבים האלה מאבותיו ואבות אכותיו ז״ל בני גזע המשפחה הרמה והעתיקה //קאליפארי" ממוצאי ספרד. ידפסו הללו קמעא קמעא בחוברות //ישורון" הבאות אי״ה. ראשית התרומה לשם הדפסה חלה על המכתב הזה אשר לפנינו. לא משום דבי המתחדש בו. כי כבר נדפס רובו במקומות שינים מפוזר ונדפורד בין החרושים והתשובות. אלא משום חביבותו של מרן הגאון ז״ל ומשום רוב ענותנותו ויקר רדהו הקדושה שיש להכיר וללמוד מבין השורות הבועטות של המכתב היקר הזה. א. א. ק. א) בדי שלא להלאות עין הקורא נצבות ההערות לאחר גמר המכתב. עיין שם.