Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 163

מנתב כאת הגאון ר׳ עקיבא איגד ז״ל יאחד מתלמידיו 69 •&D m ולאשר בעת אכתוב לו בעיני שאני מדבר עשו סד. אל פה אזכיר גרגיר אחר בענין זה אשר לדעתי העני• אפשר לאמי־!/ שם (שבת ד׳ ע״ב) בתד״ה ודלטא הנחה הוא דלא בעי וכו׳ וקשה דילמא הא דלא מחייב שתים משום דלא מחייב אתולדה במקום אב. ולענ״ד יש לישב, למה שכתבו התוספות, שבת דף צ״ז ע׳יב בד״ה למימרא וכר, ואומר ר״י דאם כן לא ודה משמיענו שום הדוש, ולכאורה קשה הא מכל מקום הוי החש דלעקירה לא צריך. מקום ד׳, אבל באשת לא קשה מידי, דהא רבי איירי ברשות היחיד מקירה, ומטעם דכסליא דטיא, והוי מקום די, ולענין זה פשיטא דאק חלוק בין הנחה לעקירה לענין אם כמליא דמי או לא, ולפי זה ניחא דעל ברייתא דרבי עקיבא (בדף ד׳ ע״ב) שפיר הוי הוכחה (כדברי רש״י) מדלא נקט חייב שתים, ואף אי לא מחייב אתולדה' בשקים אב, מכל מקום לנקוט חייב שתים ויהא בגונא דנודע וחזר ונודע י) ומכל מקים הוי חדוש דגם לעקירה לא צריך מקום ד׳ דבזה יש מקום גדול לחלק כמו שכתבו בתוספות (באותו ד״ה ודלמא וכו׳) דבמשכן היו נוטלין מתיבה שיש בה ד*. ולפי זה מיושב לי היטב קושית הרשב״א על רש״י במה דאמרינן בלשון ודלמא הנחה וכו׳ הא ודאי הוא כן מכה הוכחה — והיינו, דאם לא הי• מקום" ספק לחלק בין הנחה לעקירה לא הוד, קשה דלנקט חייב שתים, דיש לומר שאינו חייב אתולדה במקום אב, ובנודע וחזר ונידע אין חהש, לזה אמרינן, הא אם שמעת הנחה עדיין יש מקום לומר דדלמא הנחה חקא לא בעי |מקום ד׳] אבל עקירה בעי, דיש סברא טובה לחלק, ושמילא מוכח כן לקזששא דמלתא מדלא נקט חייב שתים לאשמועינן זה דעק־רה לא בעי. ח) ידידו דש״ת בלב ונפש עקיבא בטו״ה משה גינז. הערות לדברי המכתב. א) לשון המשנה שם (שבת קכ״א ע״א): אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוהנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מדטאת. ולפי זה יש להנביר קושיתו של הרב ר׳ משה ז״ל. שהרי רבי יהודה סובר (שכת ע״ג ע״ב ובכ״ד) שהעושה מלאכה שאינה צריכה לגופת חייב, אם כן היאך הביא מעשה לסתור דינו שרבן יוחנן בן זכאי נסתפק בדבר אם הוא הייב חטאת או לא. מכלי שיגלה לנו שהוא חולק על תנא קדום זה, ובבל מקים שתנא מביא מעשה מן הדורות שקדמו לו אינו בא אלא לסייע לשטתו ולא לסתור אותה. ואולי לזה נתבון הרב ר׳ משה ז״ל בלשון קושיתו "דשבירא לי׳ דמלאבה שאינה צריכה לנופר, חייב", שלא על ריב״ז הדברים אמורים, שלא מצאנו לו בשש מקום שהוא סובר כן, אלא על רבי יהודה המעיד על אותו מעשה, וזה ודאי קשה. ב) נ״ל שלא היתה כינת הגאון דל להביא ראיה מדברי רבא בשבועות(כ״ו ע״ב) שפקוח נפש דוחה שבת ואינו חייב על צידת העקיב במקום שיש סכנה, שזהו דבר פשוט מאד ואין זו אלא תימה גדולה שיחפש הגרע״א ז־ל ראיה לכך מתוך