Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 160

הערדת לדברי המכיזב עג 2ד לאותה משנה דפרק הכית (קמ״ו ע״א) שנסתפק ריכ״ז היאך הי׳ מעשה אם סירה או לא ולא שאל את האיש עצמו, שזח פשוט ומוכן! שגם האיש עצמו איט זוכר אל נכון אם מירח השעוה לדבקה לדופני הכלי סביב או לא עשה כן בכובד. ידועה, אבל כאן נבי עקרב אפיי אם יש לו אמה חשש של ספק שהעקרב רץ אחריו הרי ספק נפשות דוחה שבת, והיאך אפשר שלא־יזכור אם לא זע כלל העקרב ממקומו או זע והתריע כנגדו קצת (ע׳ ירושלמי ברכות פרק אין עומדין שזוהי סכנה). ה) ק הקשה כבר הב״ח בהגהותיו ועיי״ש תרוצו. אבל בכל זאת תימה, שהרי מסתמא נשנתה אותה משנה (במס׳ ברכות פ׳ אין עומדץ) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק — בשביל דיני ארץ ישראל ולא בשביל איזו ארץ רחוקה, וכאן שנינו (שבת קכ״א ע״ב) שחמשת מזיקין מסיכנים הם, כל אהד במקומו, וביניהם. אמור שהנחש מסוכן בארץ ישראל והעקרב בחדייב, ומדוע שנינו שם אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ואמי רב ששת בגט׳ לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק, שהוא יותר מסוכן בנשיכתו, הרי דין זד. אינו אלא בשביל חדייב שהעקרב. מסוכן בה ולא הנחש. אך לא בשביל ארץ ישיאל. ששם נהפוך הוא, שאם עקרב כרוך על עקבו לא יפסיק ואם נחש כרוך עליו יפסיק? הלא דבר הוא! והנה בס, דקדוקי סופדים הביא גרסות שונות: ברי־־ף דפוס קושטא איתא .ועקרב שביריחו" (הה מסתבר, שעיר חרבה היא, ועקרבים מצוים בחורין ובסדקין של כתלים, עי פסחים ח׳ ע״א] ובטור סי׳ שט״ז דפוס שונצינו איתא •"ועקרב שבכזיב" [ומן "כזיב" ל״חדייב" קל להחליף] וברא״ש דפוס ויניציא איתא "ועקיב שבקרבי־ [וזה חזותו מוכיח עליו שהוא ט־׳ס ונראה דצ״ל "כזיבי׳ שבודאי הטור גרס כניסת אביו הרא־ש דל], ולפי זה סכנת עקרב היא בערי ארץ ישראל, וזה מתאים לסוגיא דכרכות. וכן לענין סכנת הנחש: הביא בס׳ דקיוקי סיפרים שבכל הדפוסים עד קראקא היתד,. הגיסא "זבוב שבארץ ישראל" עד שבא מהיש״ל והגיה "זבוב שבמצרים" ונ״ל שהגיה כן עפ״י הכתוב בס׳ ישעיה (ז׳ י״ח) אז ישתק ד׳ לזביב אשר בקצה יאורי מצרים" ואין זה מוכיח, שזבוב זה של מצרים אינו מביא אלא לידי מחלת העינים ואין בו משים סכנת נפשות, ואפשר שד,גיסא הקדומה אמתית "זבוב שבארץ ישראל" כמאמר הכתוב (קהלת י׳ א ) - זבובי מות ובו׳ ונראה שספר הנכתב בארץ ישראל מביא ■ משל מאיצו ולא מארץ מצרים; ולפי זה כודאי היתד, הגרסא. הקדומה "נחש שבמצרים", נזה מתאים נם כן לסיניא דגרכות שהנחש כארץ ישראל אינו מסוכן, ונכון. ו) קושיא זז ככר נדפסה בתוספת ר׳ עקיבא למשניות שבת (פ׳ הזורק אות קי״ח) וסיים בה הנא,ץ זי׳ל שם "וד׳ יגיה חשבי". וע׳ הגהות הרש״ש לדכיי תוספות אלו (ד׳ ע״א) שנדחק לתרץ קצת. אמנס להגיר, אור על זה אפשר מתוך סונית הירושלמי בר״ם הזורק שמואל אמר לא שנו אלא לפטה מעשרה אבל למעלה מעשרה לדברי הכל אסיר, ילפי״ז לדברי הבל ילפינן זורק ממושיט ולפיכך למעלה מעשרה אסור. ומכל מקוס בלמטה מעשרה נחלקו וקני עקיבא וחכמים אם קלוטה