Jeschurun · 1921-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1921) · page 159

העדות לדברי המנתב 73 3V כמי שהונחה או לא מפד שחיוב מושיט אין לנו למטר. מעשרה [או שאפשר לומר שבזה נהלקו אם יש היוב מושיט נם למטה מעשרה]" וזה דלא כפשיטותו של רעק״א דל שאם ילשינן זורק ממושיט ק״ו הוא שנלמד מושיט למטה מעשרה ממושיט למעלה מעשרות וזהו שנסתפקו התום׳ בדעת רבה אי סבר כמאן דפליג בירושלמי על שמואל או פנר כשמואל ולפי״ז ראיתם נכונה דלא סבר כשמואל לדוק. וע׳ בקרבן העדה שהגיה שם בדברי שמואל, ואולי רעק״א דל ניב סבר כהגהה לו, אבל איני יודע למה צריך לשבש הספרים שלא לצורך. ובבאור הענין העמוק הזה אין באן מקום להאריך. ז) דברי הגאון ז״ל החריפים הללו כבר נדפסו בתשובותיו (ס׳ קנ״ז) ובחדושיו (מערכה ב׳ למס׳ שבת), ונ״ל דעת התום׳ שהקשו על רש״י ולא נתישב להם כן, משוס שכתבו לקמן (ע׳ ע״ב תד״ה נודע וכר) בשם רבנו חננאל דנרסינן התם רבה ולא רבא, משום דרבא על ברחו סבר כר׳ יוחנן, אבל רבה סבר כריש לקיש דבנודע וחזר ונודע לאהד הפרשה אין הפרשות מהלקות ואינו חייב אלא אחת [ואף בי בסוף דבריהם כתבו כרש״י בדף ע״א ע״ב בד־ה וחזר ובו׳ עיי״ש מכל מקום לא כתבו זד, אלא בדרך דחוי דמצי למדחי עיי״ש אבל האמת לא נראה להם כן מלשון הגמרא], ולפי זה בסוניא זו שהיא אליבא דרבה הולך ונפקע כל בנינו של הגרעק״א ז״ל, ודי למבין דבר. אולם הוא ז״ל כתב דבריו אליבא דרש״י לתרץ תמיהת התוספות עליו, ואמנם דיתוס׳ לשיטתם צדקו בתסיהתם, ודוק היטב, כי לא פה המקום לענינים מסובכים. ח) תרוץ זה לקושית הרשב״׳א ז״ל הובא ג״ב באותה תשובה (ס׳ קנ״ז) ושם עוד תרוץ אחר פשוט׳ עיין שם* א *! l, דר. ש. גרינברג. נשמה יהודית. מבל היציר אשר על פני האדמה הכי נכבד הוא: האדם. כי על כן שונים ומרובים הם הכהות המפשטים המתגלים ונראים בו. החוקרים והפלוסזפים" שלא יכלו לעמוד על מהותם של הכהות הללו, עפ״י עצמותם, קובעים מתר מיוחד לכל אהד ואחד מהם, ולכולם בשמות יקראו בהתאמה להתגלות פעולותיהם בעולם המוחשיות. ועדיהם יתנו בזה נם ספרי הפלוסופים הדתיים שלנו. והמקובלים נם הם שונים במשנתם זו כדברי האומר: יחלוקו. ידועה היא חלוקתם את. הכהות הרוחניים שבאדם לנפש, רוח, נ ש ט ה ’ כך הוא דרכו של עולם הוגי הדעות, של הסדרנים והמחוקקים, האוהבים לתת סימנים בכל ההופעות שבעולם הזה, בדומם, בצימת, בחי, וביחוד במדבר — נזר היצירה ותכליתה. .