Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 26

26 תסזוה כי לדברי מתנגדיהם, אינם עושים כלום, בך המתנגדים, למרות התפארותם, לא עשו אף הם עדיין כלום, אלא שכמה דברים שנם בלתם היו נעשים — בגון הישוב בארץ ישראל והתנאים הטובים לנו שבמנדט האנגלי — הם מעלים על עצמם כאלו עשאום רק ה פ. זאת תורת ד,וכוח. והוא־הדין במחנה השני. אותם משדרותעו שלא העמיסו על מפלגתם אה הקבלת הכללית למצא ישועה לבל צרה שלא תבא, כי אם ראו את עצמם יוצאים ידי חובתם "לרוח התורה והמשורה" על ידי שתוף פרוגרמתי־מלאכוחי של היהדות הדתית עם הלאומיות־גרידא בהיותם מ״קוים שזווגן יעלה יפה ויזכה לגדל לעמנו בנים עוסקים בתורה ובמצוות — גם בתורתם של החוגים הללו רבה הנקודה על הכתב, גדולה ההטעמה מעצם ה ע נ י ן, רבו התוכחות והתביעות והבקרת־על־הבקרת יותר מגופי מעשים עצמם להפראתה והפרחתה של תודה ולהכנסת השפעתה בחיי האומה. אבל כל כך למה? מפני מ־ אין מעשינו מצליחים? חוקרי היהדות שבמחנה הציונים משיבים על זה ואומרים: מלחמה ללאומיות עם הדת! בל אחת שואפת לנצח ולמשול על היהודים והיהדות. אך הצדק במלחמה זו, כמובן, על צדה של הציונות הלאומית והדת שהיא חסרת־אונים מחויבה להשתתק לעולמי עולמים ולהכיר בנצחונה הגמור והמוחלט של הלאומיות החזקה ממנה. כדברים האלה פרסם בעת כלי־מבטאה של הציונום בפולין בשם אחד מטובי ראשיהם, רב ומטיף, הדיר יהושע טהון.*) ואמנם הדין עמו, אם רק נשום את ערכה של היהדות המסורתית ובן את ערכה של הלאומיות־גרידא על פי התגלמותן של שתים הללו במפלגותיהן המדברות בשמן. אך אס אל העם עצמו נקרב, .אם נבחין את ארחות חייהם של רוב בני אדם מישראל — ואז נשב למשפט, אין כל ספק שהחלטתנו תהא אחרת לגמרי מזו שפרסם הוא. לא הלאומ־ות־גרידא, יהדות בת בלי דת, מנצחת על מעשי יום יום של רוב היהודים החיים ביהדותם, כי השלטת שם במו בשלה, המבריחה אותם מן הקצה אל הקצה, היא דוקא אותה הלאומיות הקדומה שהיא מורשה לנו מאבותינו, אותה אהבת ישראל התלויה באהבת התורה. לפני דורות אחדים היה עוד הקשר האמיץ שבין שתי האהבות הללו גלוי וידוע כל צרכו לכל אחד מבני העם; והמעולים שבו היו מוסיפים להכיר גס את האהבה השלישית העולה על גביהן וקשורה בהן תמיד בשלהבת בגחלת, הלא היא: אהבת המקום. "קודשא־בריך־הוא ואוריתא וישראל חד הוא" לא היה אז א§ד של גדולים, כי אם פתגם עממי להגוי כלו. ודאי הוא שעכשו כבר אין הדבר כן. לא אותה ההרגשה העמוקה בקדושת ישראל ובקדושת התורה ולא אותה ההשפעה החודרת של ההרגשה היהודית על חיי העם. אכל גם זד, ודאי, בי כל מה■ שיש לנו עדיין, כל מה שהי עוד בלבנו ובמעשינו מאהבת האומה ומעבודה לשמה,. לא מ בר ואי דורנו הוא, לא פדיה של ספרות ולאומיות הוא שנתחדשו בזמן הזד¬ *) ע׳ הצפירה גליון v'b ע״ז.