Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. [Seite]

אדר שני־ ניסן תרס״א חוגרת ב. שנה שניה. מ. ו. — תמורה. "שבענו בקרה, הראו דרך לפעולות! יודעיס אנו מה היא חובתנו, אבל פרשו לנו כיצד נעשנה?!״ כך יטעון הקורא בצדק כלפי הכותב המעמיד במשפט את באי בוזה של היהדות המסורתית, למפלנותיהם ולארצותיהם, באמרו כי שלא כדין הם עושים, או יותר נכק: ל א עושים. ואמנם נכון הדבר. כבר שבע לו היהודי הדתי בקרת ושפטים דיו. כ ל צרכו ויותר מצרכו. כל שעטו בידו ודפופו ברשותו רואה חובה לעצמו בכל עת םצ1א לקיים מצות תוכחה על ה,,אורתודוכסיה״ והליכותיה. ומתוך זה גבר בינינו הכלל: "ודע מה שתשיב על הבקרת!" וכל כך גבר, עד שדחה את חברו החשוב ממנו, את הכלל הנחל בחיי הצבור: "קום ועשה!" גם אלה משדרותינו שיצאו קוממיות אל השוק הפוליטי וקבלו על עצמם ועל מפלגתם רק "מלתא זוטרתא" אחת: לפתור את כל השאלות השונות אשר תעלינה יום יום על הפרק בחיי כלל ישראל — אף הם בזבזו את רוב יניעם לא על עצם תכניתם נופה, כי אם על הטפול בבקרת שכננדה ועל השואתה אל תכניות אחרות. ולא מדק נהגו כן, אלא מצב הדברים הוא שגרם להם. קשה מאד היה לפעול וקל מאד היה להתוכח — ומי נדחה מפגי מי? עוד.גם עתה עסוקה הרבה העתונות הרשמית של מפלגה זו בתשובות לרבבות על הטענות שכננדה ובכתבי פלסתר על הטוענים. כפעם בפעם היא מגלה ומודיעה לעמנו שמתנגדי החרדיות הפוסלים אותה, במומי עצמם הם פוסלים, כי כשם שהחרדים,