Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 29

תמורה 29 כט זוית. כל מי שגדל בהן והגיע במעלותיהן למדרגה ידועה, גדול עממי הוא זה, קנוי ללב העם וגחן באהבתו. ואת ה־הס הזה שבין עם ישראל לגדולת תורהו אט צריכים לט!ח. ישראל מצד זה והתורה מצד זה — פנים אל פנים ידברו נא בעירם ואל נעשה את המפלגה למליץ בינותם! והפרש גדול יש בין עבודת הצבור בטפח מפלגתי לעבודה זו עצמה מתוך יהדות־יסתם, או כמו שקורץ לזו האחרונה בלשון יהודים פשוטה: עבודה לשם מצוה ולטובת הכלל. כשמפלגה עובדת היא באה מן הכלל אל הפרט. היא קובעת לה תכנית כללית להשגת איזו מטרה ועל פי יסודי ההלכה •של זו. היא מחדשת לה דינים מפלגתיים או הוראות שעה לכל פרק ולכל עת. היא עוסקת בפתרון שאלות השטות לרוח היום ואת כל פרטי הפרטים של עסקי עבודתה היא זוקפת על חשבונו של הכלל הראשי המבוטא במטבע הפרוגרמה, שהרי הוא פתחלת בי;תו לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא על כל הפרטים כלם. אחר לגמרי היה סדר־העבודה אצל גדולי התודה והמצוות בעסקיהם לטובת הכלל. יסוד לכל בנין רוחם היתד. התורה עצמה ולא איזה פסוק מחודש מעין "יהודה ועוד לקרא" העשוי בידי אדם כתבנית "פרוגרמה" ושא־ן בו באמת שוס חדוש אלא זדוז קלוש בעלמא לקיים מה שמקובל מכבר, להתנהג בתורה וכמצוה. היהדות כמו שהיא, בלי בחל שדק ופרבום הבאים בזול מן החוץ, ודתה להם למורה הוראה. ובכחה של זו עשו מר. שעשו, ער שלא נמצא אף תנוק אחד באימה שלא יהא לומד ספר, אף לא נער בעל כשרון אחד באומה שלא יכנס אל הישיבה, אף לא עירה קטנה אחת בגולה שלא יהא בה מוסדות לנמילות הסדים ובקור הולים; ואף את קרן השאיפות הנשגבות לעתידן של ישראל הרימו בתוך העם, נתנו לו תלוי־ראש בשפלות הגלות, העסיקוהו בלי הפוגות בישוב ארץ ישראל ובעבודה נמרצה לשם הקלת סבלותיו של בל קבוץ יהודי פה או שם. ואת כל עבודה עשו בשעתה, לשם כל עבודה הזמינו מבני העם את האנשים הראוים לה, בשביל כל עגין ועני} עוררו ביחוד את תשומת לבו של ישראל ועמט נענה להם בכל נפשו ובכל מאורו והיה בא מדי פעם לכלל הכרה שהוא מקיים את המוטל עליו. וכי לא אפשר היה נם עתה ליראי שמים ותלמידי חכמים שבדור ים ל א י הקו את מנהג העמים להתאחד בתור "מפלגה קונסורוטיבית" ושלא יחבשו לראשם את מצנפת הפוליטיקה כביטל עם פעמוניה המצלצלים אשר בשוליה ועם שקלי הכסף הדרושים להתלות בה בשביל קופת המפלגה — שקל ופעמון, שקל ופעמון?... וכי לא אפשר היה גס עתה להחזיק בכל עוז את מנהג אבותינו בידט ובמקום אספות פומביות מפלגתיות, שלא העלו לעמט אלא מחלוקת לשם שמים, היו מתקבצים נדולינו בצנעא לטכס עצה בדעת תורה מה לעשות בעת הזאת והיו באים לכלל החלטה מעשית והיו שביס כל איש לקהלתו והיו מדברים אל העם לא בשם ה״מפלנה" וה״קונפרנציה,׳ בי אם בשם התורה הישראלית שאנו מאורגנים ועומדים לד. מהר סיני,