Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 30

30 תפורה ל והיו מעוררים את כל אדם מישראל לההם את לבו ולהחיש את מעשיו בענין זדו או אהר מצרכי האופה.?. ולמשל: אלו היינו גדולי התורה בדורנו את הפרשת המעשר לצרבי האומה — לא רק לבנין המעון הלאומי בארץ ישראל בלבדי(שהוא בודאי ראש וראשון לנד!) אלא נס לכל צרכי האומה המרובים בכל תפוצות הגולה; והיו מוציאים את החיוב הזה מתוך דין ודברים בשו״ת להלכה למעשה לכל הפחות באותו כבד־ראש שעוסקין בו לעיין היתר נשואין בהסכמת מאה רבנים; ואלו הכריזו על החיוב הזה בהסכמת כל רבד ישראל בתור תקק חכמים על פי משפט התורה שעל זה אמר הכתוב "לא תסור מכל אשר יורוך!׳, — והיו מודיעים את זה כפסק־בית־דין מן הקהלות הגדולות אל הקטנות. .והיו דורשים הרבנים בכל אתר ואתר, בשבת־הגדול ובשבת־שובה, בשבח מצות רבה זו, ביוב שכרה ובחומר עישה; ואלו הפקידו על זה ממונים וגובים לתבוע את הכסף המתוקן, לצור ולמנות ולהניח להיות זה לקרן לעם ישראל לעשות בת גדולות — כלום לא היה נעשה חיל רב על ידי תעמולה ענקית כזאת על פי נופחה הקדום של היהדות? כלום לא היה מתבטא על־ידי־זה רצונו של עם ישראל גלוי לעין העמים (ד כ ד שהציונים כל כך עמלים, בצדק, להשיגו, ואינם יכולים) באופן נאד, ונעלה ביותר? וכלום לא היה גורס כל זה לאהוד האומה כלה על בסים התורה והיהדות על צד האפשרי ביותר? תנחומיה קדש, נעם השם ושמחה של מצוד, היתד, מביאה עבודה עממית בזו ללבו הנדכא של עם מוז וששר. בעפקנים כאלה "העמלים עם הצבור לשם שפים" וד,נמסרים לעמם בכל לב ונפש כדברי ר׳ ישמעאל כן אלישע: "בני ישראל הנני כפרתם!״ — בהם היה רואה ההמון הגדול את רועיו ושועיו שקמי מתוכו ואחריהם היה הולך. בידנו טובנו. אתנו אוצרה הרוחני של היהדות אשר ממנו תורה, ממנו חיים, אף ממנו עצה ממנו חושיה לעבודת הצבור בעורר. התורה ולעבודת התורה בעזרת הצבור. א■ אפשר באן להראות בפרטות על בל דרכי העבודה הצבורית על פי יסודותיה המקוריים של היהדות המסורתית לאחר שתגיע זו לידי "אבטואמגציפסיה", לידי השתחררות גמורה משעבודה אף היא (במו מנרי־ הלאומיים) לדרכי ההתגודדות המפלגתית הנהוגים אצל אומדת העולם; אי אפשר לפרש כאן מראש את כל התוצאות ד,פונית המרובות שהיו באות מתוך כך — יבואו הגדולים והטובים שבנו ויעסקו בהלכה זו ואז ימים ידביר ושנים יודיעו הכמה. אם אך רוצים אנו שלא יהא מצבן של תורתנו ורוחנו רופף ומסובן כמי שהוא עתה; אם אך רוצים אנו שתשוב היהדות להפרות בשדה עתידנו את הזרע הרוחני הברוך, זרע ברך ד, אשר זרעו בנו בדמעם ובדמם כל הדורות הראשונים זכרונס לבובה; אם אך רוצים אנו שלא תביש זקגת עמנו את ילדותו וכי לא נעביר מבני דוד יבא את נחלת אבותינו הקדושה והטהורה אשר בדמותה של היהדות המסירודת; אס אך רוצים