Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 31

לא תמורה 31 •אנו את זאת — ורק את זאת! — בלי שום הגדה אחר רצוץ אחר הנוגע באחו ,,מיעודבדבר" מפאת מה שהיה עד עתה, מפאת מה ששגינו עד עבשו, אם ברצון זאם בהברה, אם בדעת ואם בטעות... ואש תקיף הוא רצוננו היחיד הזה ואם עשוי הוא לבלי חת מפני הרוחות המנשבות כנגדו מסטרא דא או מסטרא אחרא... ואס לאחר שיבחון כל איש מאתנו את לבו ימצאהו נאמן לפני רצונו זה — אז אץ •לנו מסקנא אלא אחת: תמורה גמורה אני צריכים להכניס במרכז חיינו הלאומיים בנוגע לעבודת הצבור. לא שנוי בי אם תמורה. תמורת פוליטיקה ביהדות מעשית, תמורת מפלגה בעבירת הכלל, תמורת פרוגרמה בפסק־דיךתורה! לא תקון בפרוגרמה זו או אחרת ולא פשרה בין שתי מפלגות מתקוטטות יביאו לנו את השנוי לטובה. נשוב אל היהדות לגמרה, אבל לגמרה ממש! המשכילים הישנים היו אומרים: "היה יהודי באד,לך ואדם בצאתך!" החרדים שבדורנו גזרו: ״היה יהודי באהלך ואורתודוכם־־מפלגתי בצאתך!״ — דיינו בכך! נשוב נא אל היהדות בכל עת, בין ביחיד בין ברבים, בין בעבודת הפרט בין בעבודת הכלל. — וזאת התמורה. הרב י. ויגברו הספרות העברית החדשה רהברנימיה• 11. ברדיצ׳בסקי־*). הריהו סופר יחיד ומיוחד במינו. אין אתה מוצא סופר מעורר כ״כ התמרמרות ומחאה בלב החרדים כמותו. לפניו לא ההין איש להוציא מפיו דברי מינות נוראים ומבהילים, כהנזרקים מסי עטו. האפיקורסות שלו מכה לב המאמין בתמהון. חרוף וגדוף כזה לא שמעה אוזן ישראל, חוצפתו כלפי שמיא עוברת כל גבול, ובאותה שעה עצמה אין סופר זולתו כ״ב קמב לנפש דתית תמימה, אין סופר אחר חודר כמהו ללב בעל ׳האמונה ונוגע בנימיו היותר דקים. פה אתה מתרגז עליו ושם אתה נמשך אחריו. יש שבהרמת ידו כלפי מעלה הוא טרם לך כאב, מעורר את קצפך ומחלל קדש־יד,קדשים שבלבך, ואתה רוצה לקרע ברגל, לחרם שן ולקרא אחריו: מחלל קדשים! עוכר *)הערת המערכת: המחיר חשב בהחלה להמשיך את הדפסת מאפרי ע״ד אהד־־העם; ואולס בתב-ידו אבד באורח־פלא לדאבוננו הגדול, ועד שיחזור המחבר לכתוב את מאמרו מהדש, אנו מדפיסים לע״ע את מאמרו השני ע״ד ברדיג׳בסקי. אגב נעיר, כי בטעות נשפט בראש המאמר ע״ד "אהד־־וזעם" השם שנתן המחבר לסריה שלמה של מאסרים שעתיד חרא לפרסם בירחוננו ע״ד ,,הספרות העברית החדשה וקב־־ניטיה".