Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 36

הספרות העברית החדשה וקברניטיה '38 לו הוא בא ללמדנו, כי עם־הספר העתיק אינו מתפעל לא מדברי־שירח חול ואף לא מדברי־חבמד, סתש [מפריש, כספר ק־ס־רא, שיש בהש חכמה גרידא, לא נשתמר" אצלו] אלא לבו נמשך אחרי סופדים, שהם נביאים, שיש בהם קדושה נביאית ונושאים בלבם שאיפות נביאיות; סופרים, שאינם שרים על הצסור ועל שערות אשד. ובמקום זד. טכיעיש את געגועיה של הנפש היהודית, סערת לבה המתרפק, טעופי־דמיונה, החובק זרועות עולם. סופרינו החדשים קובלים על הדורות הראשינים בשל התרחקותם מן המבע ומן היופי שבבריאה, מונים אותה ברוחניות קיצונה ולא נהה דעתם עד שנזרקה קייאה מפיהם: ״שובו אל המבע!״. ברדיצ׳בסקי היה הראשי;, שהכיר בזיוף הפנימי של אותם הסיפרים, שמעולם לא .היה להם הטבע דבר שבתיים והסתכלות הנפש, אלא פליטת הקולמוס. אשנס תמים דעה היא עמהש בנוגע לעצם הדרישה ובגלוי גם היא נתחבר אליהם ומתיצב בראש להקת הצועקים. אבל מרגישים אנו (ורושם ז־ נקנה לנו ע״י קייאד. בספריו השונים), כי בודד האיש הזח בין א־זתי־מ־עיו ובי אזנו העננה נפגמת מקולה הצרוד של קריאה צעקנית זו, ובשעה שהוא עימד בתיכם וקורא יחד עמהם; "שובו אל הטבע!״ היי הוא מניין את פניו באותה שעד. כלפי הצועקים עצמם . . . ובאלו היה אום־: "שובו אתם אל הטבע שלכם, אל הטבע, כפי שנגלה בחזונו של ישעיהו, שובו אל המבע היהודי!".*) הראינו את הקורבח, שבק שוד־־הקצוות 5:ך.?ן אל ד,ספד. אבל יש עוד צד שוד. לנו: בהיים ושאלת־צורתם, באופן הבנת "הפרובלימה היהודית". בשביל ברדיצ׳בסקי, כמו בשבילנו, אי; היהדות שאלה פוליטית או סוצילית. זו האחרונה נוגעת ליחיד בלבד ונם לילל אך ורק בתיר קבוץ של יחידים. לעומת זה היהדות הנה שאלה מוסרית, הנוגעת לגלל, בעיקר, ונם ליחיד במדד. שהוא בא־בח הכלל ונושאו, בלומר ליחיד בתור ילידה של נשמת־העם; כשפיו (שכחתי שם ספרו זר.) מתאונן ב.: "ספרותנו החדשה שמה פניה אל הכלל יואל הצד החיצוני שבחיים, ולא אל היחיד. אל הונו, אל נפשו ושלמותו הפרטית. היא משתדלת לעשותנו לבעלי־הברה מתוקנים ומשוכללים,• ולא לאנשים. אשר נשמה בקרבם ואלקים בלבכם׳,. כמדמה לי, שב. היה הראשון, שחדר לתוך תיכה של השאלה היהודית וגם קרא לד, בשם: "הקרע שבלב". אמנם מלה זו בבר היתה ידועה גס למשכילים בשעתם, איל הם השבו, בי יש להם מלחמה רק עם הספר המקודש והאמינו שצריך אך לתקנו אי להרחיקו, והשאלה תהא נפתית מאליה. ב. הבין, בי הספר אינו דבר הבא לנו מ; החוץ, בי אם הריהו חלק מנשמתנו היהודית, כח הי ופועל ברוחנו ומשים זה אין באן מקום למלחמה עם גודם היצוני, החוסם את הדרך בפני ההתפתחות הטבעית, אלא יש ויש מקים למלחמה נפשית עמקה, מלחמה בין מד. שהוא יהודי כתבנו ובין מה שהוא אנושי, כלומר, בין מה שחדל מלהיות יהודי. מלחמה בין שני כחית נפשיים *) ראה כאמר הב״ד.