Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 38

38 :בריח החדשה וקברניטיה לד! חספרו: הצטמצם בד׳ אמות של הקולמוס, אלא התפשט על כל מעשי־אדס ותחבולות■:/ היא היתד, המעין שממנו שאב כל אדם חי ומרגיש בדי לרוות את צמאונו לדברי אלקים־־דדים, ממנה ניזונה האמונה "במד, שממעלה לטבע", והיא היתד, מטפחת ומשפיעה מרוחה על כל מעשה יצירה בין בטבע, ובין באמנות, במדע ובפוליטיקה. אולם משעה, שבהה יהד, של הדת ואורה עומס, הלבה זו ונדחתה לפנוי חבויה שברוח ונעשתה לפולחן של הרומנטיות המיסטית. ומכיון שנתמעטה השפעתה ונצטמצם תחומה מבלי יבלת עוד להטביע את ההייס במטבעה המיוחד, התחילו בני־אדם מביטים על ה בעינים זועמות, קראו עליה שים פסול, בהיותה לצוי־ת החיים, כביבול, בעיניהם. ורוח האדם בא במצר. התלקחה מלחמה בקרבו בין שני יצרים, שבל אחד מהם רוצה להבנות מחורבנו של השני. היצר הדתי שלו רוצה בצמצימו, בהכנעתו ובהבלעתו, ובח יצרו הטבעי שואף להתפשטות, לשלטון ולכבוש יצל יצירה. ומן המצר הזה לא נצא לעולם! בל זמן שלא תחדר ההברה בלב הבל, בי הדת אינה בשביל עם ישראל סכום של עיקרים וצורה של פולחן שמימי בלבד, אלא העורק החי של נשמתו. השאר ישאר לעולמים הקרע שבלב, שנגלה לעינו הפקוחה של ב. בבל מוראו, אותו קרע שאינו מתאחה. וקרע זה מקנן לא רק בלבו של הצעיר, בי אם גם בלבו שיל בן הדור הישן, אלא פעולתו על בל אהד מהם שונד היא. דבל מרגישים בעצמת הכאב של הקרע ונמלטים ממנו. אלא, שהזקנים חשים להם מפלט בעולם זברונות' מני־קדם, מתחמקים מן החיים, שנתחללו ונעשו חולץ, וניזונים בעבר, חלומותיו ונהמותיו; והצעירים באים לידי כפירה ובעיטה, סותמים את אזנם לבל תהדר בת-קולם שיל בני־הדורות ומשקיטים את לבס ההומה באמונה סמויה בת ההוד, ובתקות שעשועים לעתיד לבא, ברדיצ בסקי, שהרגיש את היגון •צל הלב הקרוע בבל תקפו נעיצה למליצם של הצעירים המהפכנים ושפך את טררתו על ראיצ הזקנים. הוא ראה בעני המורדים והמתפרצים, שבראשם עמד; ובאותה יצעד, לא ידע דבר מכל צערם של הנכנעים וד,שחוחים שהתקומם כצר נגדם, והם־אהיו בצרה . . . אמנם בימים האחרונים עמד ב. על טעותו והזר בתשובה. היא ראה ונוכח, כי במהנד, הצועקים אין אזן קשבת לבבי הצער היהודי ויגונו, ולא עוד אלא שמבקשים להשתיקו עיי תרועות וצלצלי־שמע. מבאן שבבשי את נבואתו הפובליציסטית ועבר אל מחנה השתקנים. ראה ראש־ד,צעירים בי אין חיים במציאות היהודית וכי אי־ ״מציאות יהודית״ היד, בהוה ונמלט אל העבר: •ציהות מני־קדם, מאוצרייהאנדה, אנדות־־סיד־ם . . . ד,שיעה, שאנו חיים בה, היא שעת הרת •עולם לעמנו. שאלות לאומיות מכריעות עומדות על הפרק ודורשות תר׳ט פתרון חיובי ומחלט. תירם יצל הפוליטיקאים הגיע ולנקרנים רוחניים אין •צום מקום בזמננו. מי זה שם לב