Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 39

הכפרות העברית החדשה יקכרניטיה 89 לט לברדיצבסקי? גם בשעתו, כשקהל הצעירים התאסף סביבו והאזין לדבריו, היו הפוליטיקאים שבנו מדברים עליו בטון של לעג. עבשו בימינו אלה נהשב בבר לסופר מת בעצם חייו ונשבה במת מלב. אבל אנחנו הנאמנים אל הדגל יודעים, כי השאלה הרוחנית היא שאלת הקיום הלאומי שלנו. כל זמן, שלא תהיה לנו תשובה לשאלה זו, לא נוכל לעסק בפתרונן של שאלות־החיים. לשוא חושבים, כי בארץ" ישראל תפתר שאלה זו מאליה. אדרבא! שם היא תעמד לעינינו ותבקש את פתרונה בכל חריפותה. בשיתנו לנו האפשרות ליצור חיים יהודים הפשים, אזי רק אז תתחיל בשבילנו המבוכה הנוראה. הן לא נכחד ממנו, כי בגלות אחד וחזק אותנו הרצון לקיום עצמי. אף בשביל החפשיים היתה הדת אותה ההומה הבצורה, שבה התכנס הגוף הלאומי השבור והרצוץ. עם העברת המרכז לארץ ישראל יהיו הם הראשונים להפיל "הומה רעועה׳, זו, והארוקים, שבעיניהם הדת הנה לא רק "שמירה", כי אם מטרה לאומית, לא יוכלו בשום אופן לותר אף על ״פכים קטנים״ של הרכוש הגדול שנשא עמנו באמון־לב משך אלפי שינות גלות ועוני. ואז תקום מלחמת־אחים. ראוי הדבר להאמר, בכדי שנדע זאת מראש ונכון אל העתיד לבא. נרכז נא את הכהות, נכנס את הניצוצות הפזורים ונרים את הדגל ונקרא בשם: תחיה דתית! י. מדקוביץ (אלמוני). החנרף העברי והדח. .1 במשך הירחים שהנני בברלין, שמתי עיני ולבי על כל הנעשה בעולם העברי בכלל ובחנוך העברי בפרט, ועמדתי משומם למראה עיני ולמשמע אזני על כל הערבוביה והתהו ובהו השורר בדרך ושיטת ההוראה העברית, כאלו ברלין איננה עומדת בטבורה של אירופה, אלא מעבר להרי חשך, כאלו הקהלה הברלינית נשארה, מבלי להתחשב עם החיים הסועדים והזורמים מחיצה לה ועם החיים העבריים המתחדשים ומקבלים צורה חדשה, מנורה ומסגרת בחומת הגיטו, וישנה שם את שנתה בין החומות, ואין יוצא ואין בא לראות ולהתבונן על כל מה שנעשה ונברא בעולם החנון• והפדוגוגיה בכלל ובחיים העבריים בפרט. עימד אני פה לפני הידד, סתומה ואיני מוצא עליה פתרונים; בתי ספריה של קהלה זו למה נבראו? אם תאמר על התורה, הראיתם מימיכם תלמיד יוצא משים ותלמודו בידו? או מבין סרק במשנה? או לכל הפחות פרק בתנ״ך? הלא אפילו להתפלל כראוי אינם יודעים! אומרים לי: אלו בתי ספר לרת! ואני עומד ותוהה: הא כיצד? בה בעת •שבארצות המזרח, שדוב מנינו ורוב בנינו של האומה שרוי בהן והדת נשמרת לכל הקותיה, כלליה ופרטיה, ואחרי הנסיונות הרבים הכירו אפילו האדוקים בדת, שהשפה העברית היא הבסיס, לא לבד לידיעת היהדות, ישכלעדה כל הספרות העתיקה והחדשה וספרות הדתית