Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 41

ה ח ג ר ך העברי והדת 4L להם הנשמה, נשמת ישראל שבא. והכל בגלל מה? בגלל התנוך המקולקל והרעוע. ואלמלי קורטוב של אמת היה בלבותיהם של מנהיגינו, אלמלי קיום היהדות היד. נוגע קצת ללבם ואלמלי לא טחו עיניהם מראות נכוחה, אז היו צריכים להבין, שמוטב היה להם, שלא להתלבש באצטלא שאינה שלהם, ולא להתעמר בעטרה שאינה הולמתם. אז היו רואים כמה הפסד הביאה שיטת חנוך יזו ליהדות והדת, עד כמה שהתפשטה העמי האיצות והבערות ונתמעטה ידיעת היהדות בעטיו •טל חנוך פראי זה, עד כמה חלש ופג הרגש הדתי, ואלה שנתחנכו על ברכי בתי פפר אלה איך הם מוקירים את רגליהם מבת־ הכנסיות, והקב״ה כביכול שואג כארי: "בני עזבוני ואינם", "באת* ואין איש קראתי ואין עונה". אלו הן התוצאות ההכרחיות של שיטתם, ואם אחרי כל אלה הם באים ומכריזים: על כבוד הדת אנו שומרים, קיומה אנו׳ דורשים. יוצאת בת קול וצוחת: "אוי להן להבריות הללו מעלבונה של הדת". II. כלל גדול הוא, כל בית ספר, יהיה איזה שיהיה, יהיה של איזה עם שיהיה. יש לו למלאות איזו תעודה בקיומו, יש לו איזו מטרה. כי כל בית ספר נולד מן ההכרה לתת לחיים _ איזו צורה שהיא או להמשיך את הצורה הקימת. לכן אעי׳פ שתוכן הלמודים הכלליים במעט ששדה אצל כל העמים, אעפ״ב יש פה ושם איזה למוד, המבדיל בין בית ספר זה לאחר, יש בו איזה מקצע, שנותן לבי״ם זה או אחר איזה צביון מייחד. והלמוד הזה הוא על פי הרוב: או השפה המבדילה בין בתה״ם, או הדת הנותנת לו פרצוף מיוחד, והמטרד, היא התאחדות וקיום הלאם, לתת לילדים איזה דבר המאחד, ומחבר אותם לחטיבה אחת שלמה ובה בעת מפריד ביניהם לבין •שאר העמים. ומור* כל עם ועם המכירים את תעודתם ויודעים את האחריות המוטלת עליהם לעמם, משתדלים לתת לחנוכיהם מן הלמוד הזד, במדד. הגונה כזו, שיוכלו אחר כן, כשנכנסים אל ההיים הסוערים וההומים, לעמוד מפני רוח שאינה מצויה, שלא תהא סביבה זרה משפיעה עליהם מהר, ימלא תטושטש חוש צורתם, שיהיה הקשר לעמם, לשפתם ולדתם קשי של קימא, מאצילים עליהם מרוחם כך, עד שיוצאים להרוג ולהיג, אש •הין מי שהוא לנגוע בקדש* עמם. הלא כבר נעשה למשל: "שלא הצבא הגרמני נצח את צרפת אצל סדן בשנות השבעים, אלא המורה העממי נ:צהה,י. אם בבד,"ס של אומות העולם, שעל אדמתש הם יושבים ושפתם בפיהם, והסביבה שהם מצויים כה, היא •שלהם ולפי רוחש, כך, אצלנו, שילדינו יוצאים מבתי ספרנו ונכנסים לסביבה זיה בעלת השפעה גדולה, על אחת כמד, וכמה שצריכים להספיק להם מזין רוחני, לזין אותם באמנות יתירה, במדד, כזו •שיוכלו לצאת אל החיים ולעבור עליהם בלי מכשול. עלינו להפיח בילדינו נשמה כזו, שלא תטושטש מהרה, שלא תושפע כל בך חוש מהסביבה הזרה הסובבת אותם, בתי ספדנו מחויבים לשמיש תיים בפני ההתבוללות והשמיעה שהתפרצו אל תוך ברמנו. הממלאים בתי ספרנו את תעודתם האלמנטרית הזאת? לדאבוני מוכרת אני לד,ישיב