Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 43

מג התנוך העברי והדת 48 ולא היו גומרים אותה עם חצות היום, התפלה אינה שגורה על פיהם כמו שהיא שנורה על פינו ואם אינם מתפללים בילדותם גם בזקנותם לא ידעו להתפלל. אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם? אין כונתי פה להגיד, שלא ללמד לילדינו את התפלות, אלא כונתי, שאל לנו לעשות את למוד התפלה להתוך שבתוך, להקוץ שבאליה, לעיקר כל העקרים ביהדות, צריכים להנהיג שיטה בזו, לתת לילדינו למוד כזה, שתהיינה גס התפלות גם הדת בלולות בו. זאת אופרת: את התורה ורק התורה, את התורה ביוחב המובן של המלה הזאת, ואל לנו לירוא שלא ידעו את התפלות, כי :!אם התורה כאן הכל בא;" ו״גדולה עוד תורה המביאה לידי מעשה". ולא זו אף זו, אלא שמוכרחים אנו ללמד לילדינו את הספרות החדשה, ידעו בנינו את כיליק וצירנוהובסקי, אח פרישמן ומנדלי מוכר ספרים כמו שיודעים את גטהא ושילר, ולא יכבשו פניהם בקרקע כשיבואו בין הבריות. ידעו נא, שעוד רוח ישראל הי ויתר, שאחרי בל הצרות והרפתקאות שעברו עליו, לא תש כח יצירתו ולא נס ליחו. ידעו נא, שיש לנו סופרים ומשוררים שמקריבים את חלבם ודמם לעמנו, ידעו נא כל זאת, ויקבלו זאת מידינו אנו ולא ישאבו הכל ממעין אי טהור. האם חשבו על זה הרבנים הנכבדים העומדים בראש בתי ספר אלה? איני יודע אל נבון, אילם אחת ידוע לי: שזולתי תרגום התפלות, מעט תנ״ך, קומץ משנה ודפים אחדים מהתלמוד לא ינתן להם. האין זה מגוהך! הגעו בעצמכם, עוברים עם הילדים בשנת השלישית לבקורם בבית הספר על שלשה פרקים כחמש, בשנה הרביעית על ששה פרקים ובשנה החמשית על תשעה פרקים. הלא תשאלו: הא כיצד? ובי מה מלמדים את ילדינו? הטו אזניכם ושמעו: דת מלמדים שם. ילדים שאינם מוכשרים ואין מוחם משיג יותר משמונה עשר פרקים מהחלק הספורי שבתורה במשך שלש שנים, מוכשרים הס להשיג ולדעת ידיעות כמו למשל: טומאת כהן, דיני אבלות, מילה, פדיון הבן ובדומה. ומה תאמרו על זה? האין זה למוד מספיק לחבב את היהדות על הפעוטים? האין זה די להגדיל את התורה ולהאדירה? האם לא יהיו בנינו מלמוד כזה מזוינים מכף יגלם ועד קדקדס לצאת ולהלחם את החיים, הצדים מאתנו אלפי נפשות בכל יום? כי למה נחשבים למשל הנביאים הראשונים, שאין להם מקום כלל בהתובן כנגד למוד כזה? אינני מאשים את המיסדים באי רצון או בדומה לו. בטוח אני בהם שכונתם רצויה, אלא שהשיטה אשמה, השיטה מקלקלת אה השורה. צריכים להנהיג שיטה חדשה כאותה שהנהיגו בבר בבתי הספר העבריים במזרח, השיטה היותר מועילה והיותר פוריה, והיא להנחיל להילדים את השפה העברית שידעו לדבר בד. ידיעת השפה היתד■ מביאה תועלת בבירה להלמודים, בי אפשר להשפיע דרך צנור השפה את התורה לילדינו בכמות גדולה כזו שלא פללו. בתי הספר היו מקבלים אז צורה אחרת לגמרי, וילדינו היו יודעים אז להתפלל בשטף והיו מבינים מה הם מתפללים, כי הקריאה המהירה נקנית בשנון הקריאה. אבל דא עקא, שילדינו אינם משננים בבית מה שקראו בבית הספר, כי לגועל נפש היא להם הקריאה בלי הבנה, וגם מה שמבינים אינם חחרים עליו כהוגן, מפני שהתפלות אינן מדברות אל נשמת