Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 45

מה מזכירין יציאת מצרים בליאות ■ז4 אדי, ליבש וואגנה (אמשטרדם). מזכירין יציאת מצרים בלילות. מורגל בפי כל יודע ספד פירוש המשנה "סזכירין יציאת מצרים בלילות" וכו׳ וברכות א׳ הי) בענין זה, כי שם נשנה החוב לקרות פרשת ציצית בק״ש של ערבית" וכי על זה הניד לנו ראב״ע מדרשו של בן זומא להוכיח חוב זה מן התורה; ובמעט כל קורא המשנה הולך בזה לרגל המפרשים הקדמונים והאחרונים המאירים לנו בביאור המשניות, (עיין רש״י, רמב״ם, ברטנורה, תום׳ י״ט ובעל תפארת ישראל). אך טי לא יכיר עוצם הקושיות העולות ננד פירוש זה? נתחיל נא ונעיין בהוראת הדברים לפי פשטן, ונראה האם אפשר להאמין כי ,התנא מדבר במקום זה על קריאת פרשת ציצית, א. מלת מ ז כ י ר י ן במשניות וברייתות איננה מורה בשום מקום על קריאת פרשה שלמה, כי אם על הזכרת ענק אחד בין שאר ענינים בתוך תפלה או הודאה, כמו "מזכירץ גבורות גשמים בתחית המתים", "ולא הזכיר של שבת או של ר־׳ח או של יו״ט" (בתפלה,או בבהמ׳ז), "צריך שיזכיר בה (ר״ל במדד, לך) ברית ותורה״. וכן מצימ ביציאת מצרים עצמה בפסחים קי״ז ב׳: "אמר ר׳ אחא בד יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש דרום, כתיב הנא למקתזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו". ב. קשה להאמין כי מלות "יציאת מצרים" מורות פה על פישה הנקראת בכל מקום במשנה ובתלמוד כפי ענינה האטתי בשם "פרשת ציצית". והאם אמנם פוף הפרשה ״אני... אשר הוצאתי אתכם" וכו׳ מספיק לקרא כל הפרשה בשם זה, בהיות אשר טעם זה של יצ״מ נאמר כתורה גם על שאר מצות (עי‘ ויקרא י״ט, ל״ו, כ״ה, ל״ח), עד שבאמת מתמיה התלמוד עצמו ושואל (ברכות י״ב ב): לימא פרשת רבית ופרשת משקלות? ג. גם מלית "ולא זכיתי" יצאו מתוך פירוש זה מדי פשוטן. כי משום שנתקשו המפרשים להאמין כי עוד ביפי ראב״ע לא קראו פרשת ציצית בלילה, בקשו טעם המלות הנ״ל בדרך אחר; עיין הרמב״ם בפירוש המשנה שמפרש: ולא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשת ציצית בלילה עד שדרשה בן זוטא. ועוד יותר ממנו הרחיק הרב ברטנורה את עצמו מדרך פשטות הדברים לבאר מלות "ולא זכיתי" מתוך לשון הגמרא דבבל "לא נצחתי לחכמים". ובאמת אין שום ספק כי הוראת המלות הנ״ל כמו בכל מקום היא: לא השנתי הזכות לראות או לשמע איזה דבר. הלא מצעו במכילתא על פרשת קדש לי, כי י׳ יהושע, בשמעו דרוש נאה אשר שטעו תלמידיו מפי ראב״ע, ענה בשמחתו: הריני כבן שבדם שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום. (ואגב אורחא נבונן כי נם מלת "הריני כבן שבעים שנה" אינן יוצאות פה מדי פשוטן). ומי לא יבין כי דבריו אלו