Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 46

מזכירין יציאת מגרים בלילות 46 מו הם ממש כדברי ראב״ע במשנתנו? גם נוסה התוספתא במקום זה "ולא זכיתי שאשמע שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא,, מוכיח כי הדבייפ כפשטם. ועתה נשים נא עינינו על סדר הדברים הנשנים בסרק זה. שתי המשניות הראשונות עוסקות בזמן קריאת שמע בערב ובקר; ואחריהן משנה ג׳ מדברת על אופן הקריאה לענין מצב הגוף; ובמשנה ד׳ כבר כלה התנא דמתניה? מלדבר על פרשיות של שמע בעצמן והתחיל לעסק בערן הברכות הנאמרות לפניהן ולאחריהן ובמספרן. ועתה מי לא יתפלא, כי אהר כל זה בסוף הסדק יסוב הדבור וישוב להגות בעצם הקריאה של ערבית ולהורות אם קודאין בערב שתי פרשייה או שלשה? הכי ערן ראשי כזה מקומו בסוף הפרק או בתחלתו? וחוץ מכל הקושיות הנ״ל הנובעות מלשון הדברים ומסדר הענינים יש להקשות בעצם הדבר: האם באמת קראו בימי חכמי המשנה בערב פרשת ציצית? הלא בפרק ב׳ משנה ב׳ איתא בהדיא כי פרשת ויאמר אינה נוהגת אלא ביום? ואין להשיב על זה כי פרשת ויאמר במקום זה ר״ל מצות ציצית ג כי אין זאת הוראת הדברים לסי פשטן. ובאמת מפרש הגר״א ז״ל בפירושו שנות אלי, מלות ״מזכירין יציאת מצרים״: פירוש מצוה לומר יציאת מצרים, ולא אויאמר קאי, שויאמר אין צריך לומר כלל בלילה כפ״ש לקמן. וגם מתוך דברי הסורא בבבלי (י״ד ב) ובירושלמי (א׳ ר) ר־אה ברור, כי בבבל לא חשבו גם בדורות הראשונים של האמוראים לחוב לקמת בערב פרשת ויאמר (לא יתחיל ואם התחיל גומר), ובא״י אפילו בדורות האחרונים; ובהדיא איתא בירושלמי פה: מתניתין פלינא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום. ועל השאלה העולה מכל זה, איך מזכירין יימ בלילות אם לא יקראו פרשת ויאמר, השיבו בשתי הארצות, כ.י אומרים לצורך זה בלילה (כפי הנראה בברכת מודים בש״ע) מודים אנחנו לך שהוצאתנו מאיץ מצרים וכו,. »• ועתה השאלה והתמי׳ גדולה ועצומה: איך באו המפרשים לכך לבאר משנתנו באופן המתנגד אל פשטות הדברים ואל סדר המשניות ואל עצם ההלכות דרשנות בענין זה? על שאלה זו יש תשובה אחת מנצחת: מקום המשנה נרם את ז ה¬ נדמה לני כי היוב הזכרת יציאת מצרים בלילות הי׳ נמצא בפרק ע״ם תוך שאר המשניות העוסקות שם בענין זה, ודאי לא היי עולה בלב איש לצרף משנה זאת אל קריאת פרשת ציצית. אך במקום זה, בפרק העוסק כלו בענץ קריאת שמע, מה לעדן הזכרת י״מ פה אם לא בנוגע לפרשה שלישית של ק״ש המזכרת באמת היציאה ההיא? אך באמת אפשר ג׳יכ להבין את משנתנו במקומה זה בלי לסוד מפשטות דבריה. נשים נא על לבנו כי לא על קריאת שמע בעצמה בלבד מדברת המשנה כפרק זה כי אם נס על הברכות לפניה ולאחריה; ואם כבר במשנה ד׳ (בשחר