Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 8 (1921)
- Issue
- Heft 3-4 (März 1921)
- Date
- 1921-03-01
- Page
- Seite 49 (sequence 25)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/2292929-2293004--04933-2298200- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
מאמר בקרת מט כי הכרסאות הרכות אשר לוקטו ואוספו כרכות הימים על ידי הרוצים לתקן וכשרון לא היה להם להגיש למלאכה כזאת מבלבלים הסוה׳/ אלא "ילמדו את הפני משה וקרבן העדה והיה במקום אשר ירגישו דוחק שם, יעוצו דכה בשכל ה נתן להם ואת אשר יעלה יכתכו על הספר ואחר זה ילכו לתייר בספרים לקיים ממה שנכתב כבר, ולא בפלפול ולא להביא מרחוק, כי אם על מקומו ממקומו."". העצה הפדגוגית הזאת עד גמירא, לא זכיתי להבינה כולה. בכל אופן נראה שהרב המחבר התוה לו לעצמו דרך כזה, שעדיין אין קצותיו מסוימות כדבעי, כאשר נוכיח מן הדוגמאות שנביא להלן. אחרי הפתיחה יבוא "מבוא הירושלמי" דכייל ביה כללי הירושלמי על ט* ••עמודים, ומבלי להזכיר כלל דברי המחברים שקדמוהו ושהרבו לכתוב בזה דברים של טעם, כאלו הרי הרב המחבר הזה הראשון שפתה את התלמוד הירושלמי לחקרו זלהעיר על דרכו ורבוי שבושיו! אבל ני־אה נא פה בפי הרב המחבר בהארת דברי התלמוד בעצמי. ורק אחדים מדבריו, זעיר שם זעיר שם, אציין כאן, וממנו יראה הקורא וידין על השאר. בדף די ע״א על דביי הנמיא ברכות דף א׳ ע״ב. משעה שהכהגים נכנסין לאכול בתרומתן ובו׳ אמר ר׳ יוסי הסתר באילין כופרניא דקיקייא דאורח־הון מסתלקא עד דד,ד יממא דצדי לון מקמי חיוהא, הוא מפרש: כלומר באנשי כפרים אשר עסקם בעדרים, דארחיהן כלומר סעודתיהן מסתלקא (עולות) עד דהוי יממא, כלומר בסוף זמן שעוד ראוי להקיא יממא, דצדי לון מקמי חיותא, כלומר, שמחויבים מראש לתת מזון לבהמתם וכמבואר בבבלי דאמר רב יהודא אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיאכיל לבהמתו וכו׳ ועד שמאכילים לבהמתם עוברות שעה ותרתי חלקים שעה בלילה, אבל לא כן לאנשי עירות שאין להם עדרים אוכלים תיכף בצאת הכוכבים. עב״ל. ועיין בעמך השלם ערכי "דקיק" ו״צד׳, ומה שמביא סן ויק״ר פי״ב וצדי לי מן נטוריא ובקהל"ר ם׳ טובה חכמה "וצדה לי בגינך שענינו פחד וצער בפועל עומד". ועיין בפירוש לבעל ספר חרדים בירושלמי דפוס זיפאמיר. וכמדומני כי כל איש אשר קצת לב מבין לו, ישתומם על פירושו המוזר של המחבר הנכבד, כי אפילו אם לא נתחשב בשרשי ומקורי המלים הנה הדברים כמשפטם "דצדי לק מקמי חיותא׳י אינם סובלים את פירושו, כי לו כדבריו היה, היה צריך לומר: דאצדי לק להיותא מקמי דאכלי אינהו וב״אפעל" ולא ב״קל". ועוד מדברי הירושלמי "תפתר" וכו׳, נראה כיור שר״ל, דמה דאמר ר׳ חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן בלילי שבת, דעלה תנינן שקרובין דבריו להיות שדן לדברי הת״ק: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן שעדיין יממא הוא, היינו באילין כופרנייא דקיקייא שדרכם לצאת מהעיר בעוד יום מפני שמפחדין מפני החיות. וע״כ קרוב השעור הזה לשעור הת״ק שבשניהן עדך יממא הוי. ולא כמו שסבר המחבר הנכבד שסיים שם: וא״כ ניחא שעה ותרתי לכפיים וקרובים להיות שוים לאנשי הכרכים", דמזה נראה שהו׳ב המהבר לא