Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 51

מאמר בקרת 51 נא■■■ כן, כי מראש נאמר והיו אומות העולש אומרים. ומדוע נהפך מאומרים למונין? חזיה נראה לי להגיה ע ו נ י ן במקום מונין. והיו אומות העולם עונין ובי אפשר וכוי". מלבד שלא עמד המחבר על שורש המלה הזאת הפשוט ביות1־, הנה גם לא ירד לפשט הדברים הפשוטים גם הם, כי המעיין שם בירושלמי ימצא, שבראשונה שואלים האומות מה טיבן של שני הארונות (של יוסף ושל חי העולמים) ורק אחייב כשהשיבו ישראל זה ארונו של מ ת של יוסף וזה ארונו של חי העולמים, אז אומות העולם מונים את ישראל ר״ל אומרים להם דברים מכלימים ושואלים ובי אפשר לארון המת ו:וי. שם דףי״א. ההגהה שעשה במאמר: בנימין גנזכיה ובו׳, בבר נמצאבמפישים שקדמוהו ובהרבה כ״י. שם בח״ב דף ג׳. על המאמר של ר׳ יוסי בשם ר״ש בן לקיש לא חידש׳ המחבר בלום כי כך הגרסה בכל הספרים. שם דף וי. אמר ר׳ אבין אלולי כתבתי לך רובי תורתי לא במו זר נחשבו מה בינן לבין האומות אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין ספריהן אלו מוציאי} דפתריהן ואלו מוציאין דפתריהן. ע״ז כותב המחבר: "בכתב יד סורילא גרס אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין דפתריהן. ולס* זה לא במו שפירשו המפרשים דפתריהן מן ד5תיא אלא דפתריהן והוא מלשון פתרון, בי לישראל תורה שבכתב בעברית ולהן העתקות כמו שהעתיקו לתלמי ע״י ע׳ זקנים וקורא להעתקה פתרון". והנה אלמלי טרח הרב המחבר רק טרחה קלה לפתוח את הערוך לקאהוט שישנו בודאי תהת ידו היה מוצא- שם תחת השם "דפתרא", בי "דפתיא" במובן ספר, קונטרס ורשימה נמצא בהרבה מקומות של הספרות הישנה שלנו כמו: בילמדנו ריש וארא, ובתנהומא שם ס׳ הי, ובילקיט שמות ר׳ רמז קע״ה הוציא דפתרא של אלהות, וכן בב״ר רפ״א, ובפסיקתא רבתי רפ״ח ד פ ת ר א ו ת כתובות לפני הקב״ה כל מה שבני אדם עושין וכן בילקוט. שמואל ב׳ רמז קם״ד. והמחבר הנכבד הולך ומעקם עלינו את פירוש• המלות מהוסר ידיעות השפות האחרית, אבל מה שרע ביותר, מהיסר עיון בספרים אחרים והוא מרשה לו לשער השערות פורהות באויר הדמיון שאין להן בל יסוד. וכן לא יעשה. וכאן המקום להעיר גם ע״ז שכינת הגמרא הירושלמית לא היתד, בשום אופן לומר לנו כאן, שלישראל יש התורה במקורה ולאומות העולם בתרגום .והעתקה, אלא שמלבד התורה הכתובה הנה נמסר לנו הריבוי של התורה בתורה ש ב ע ״ ם , וזהו ההבדל בין ישראל לאומות, שלהן אין כי אם ספרים או דפתראות בנתב ולא בע " פ. באשר מראש מלתי אמורה, אלמלי באתי להעביר בקולמוסי כל הדברים היגעים שישנם בספר זה לא היית* מספיק. והקורא המבין כבר ראה מן הגרגרים האחדים שהבאתי כאן שטת הרב המחבר ועד כמה לא יתכן דרנו בקודש. הרב המחבר היה צריך לשקול בפלס ולהזהר בדבריו ולפרסם אותם בהצנע לכת ולא בקולי קולות אעפ״י שבכמה מקומות אמנם יש שעלה בידי הרב המחבר לתת גם מספד דברים טובים, כמו למשל בה״א צד ל״אשכתב על הא דעירובין ב״ב ע״אדמתיבין.