Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 52

52 מאמר בקרת גב ד״מ ור״י לר״י ולר״ש אילו נ א ב ל מבעוד יום שמא אינו אסור וכו׳ עיי״ש בגמרא, שהמלה נאכל אץ לה מובן וע״ז מעיר המחבר שטעות סופר או מעתיק יש כאן, זכאן היה ראשי תיבות נ׳ והמעתיק העתיק "נאכל" ובאמת משמעה "נטמאה". וזוהי השערה נבונה. עיי״ש. כן שם דף ק״א על הא דבבא קמא ג׳ ע׳ ב חפר בו עשרה טפחים ובא אדם אהד וסיידו וכיירו שניהם חייבים, מפני שסיידו וכיירו יהא חייב. כשאומר לו סיד את הבית הזה וקנה אותו וכד. יפה מצא בהשערתו שהמלה "בית" אין לה כאן כל מובן, וצ״ל "הבור" הזה. בכלל יש לומר, כי מחסרון ידיעת שפות אחרות, הרי כמעט כל חידושי המחבר הנכבד בפתרון מלים קשות מוטב להם שלא נאמרו, והרב הנכבד צריך היה לדעת כי כשם שאין אומן בלא כלים, כך אי אפשר לאדם אפילו בעל "הבנה מברקת" להיות מחדש חדושים במקצוע שאינו שלו. ואמנם רוב חדושיו שיש בהם משום הדוש הם במקצוע הלמודי והתורני, שהוא .מצוי אצלו. ואף נם זאת צריך לומר כי לכל הפחות היה צריך להתיחס ברבדים כאלה ביותר רצינית אל כל מה שנכתב ונתחדש מכל אלה שקדמוהו. ושאר חדושיו אעפ״י שיש בהם גם דברים של טעם, הנה לא כמו שחושב בתמימותו הרב המחבר יש בהם; מהם שנאסרו כבר מאחרים, ומהם שהנם לאו דוקא עידית, ולא יפה עשה הרב המחבר, שעבר על דברי הנאונים והנחלים המבארים שקדמוהו או בשתיקה או בהבלעה. כל הלוקח ספר זה בירו מרגיש כי הרב המחבר חושב שגלה אמיריקה חדשה בתקוניו נחחשיו שרבים הטעיות בהם, במחילת כבודו, אעפ״י שכמו שאסרתי, נמצאים בספר זה נם מספר הערות נבונות וישרות מתנות כבוד לבעליהן. ואמנם בהאי עלינו להחזיק לו טובה להרב המחבר, כ* בעת שרבים מהרבנים חבריו יוצאים את חובתם בלמוד וכתיבת פלפולים בדרך הכבושה לרבים, הנה הוא בחר לו מקצוע זה שיש בו גם מדרך החקירה והמדע, אבל חבל שלא הזדיין בהטכשורים הנחוצים לעבודה כזאת, כי אז בודאי היה נותן לנו באמת ספר משביח כבוד הירושלמי וכבוד הרב המחבר הנכבד נ״י עצמו, שאתמהי כבר בתור גדול בתורה גס בספריו הקודמים שהו״ל. א. א. קפלן. שתים שהן אחת. (עיונים). ישן הוא הענין העומד כאן לעיון, ישן נושן עד מאד. כימי האדם על הארץ בן ימי העיון בו. אין לך הוקר שלא חקרו ואין לך פיטן שלא פוט עליו. זוהי חדה בת אלף פתרונים, וכל אחד מני אלף הללו שב ונהיה לחדה בעיני כל מעיץ בו שוב. זוהי אחת ק הסוגיות הסבוכות ג״תלטוד כבלי־ של ההסטוריה האנושית, «ותו ה בבל הגדול והנורא שבו מתבוללים בל העמים ואיש לא יבין את שפת דעהו. אך אף על פי כן זהו אחד מן העניגים שהם "חדשים דגם ישנים" בבת אחת,