Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 54

f>4 ש ת י ס שהן אחת נד זדם! היש שני הסבים גדולים מאלה?...״ *) אולי יש להשיב: יש ... גלות דדם; הכריחה מקול עלה נדף — ודם; גטו ודם... שמא גדולים ההפכים שבזוגות הללו יותר מאותם שבזוג ראשון? או יותר נכק: אולי יש בכלל הר־כיהם של הזוגות הללו גם שני הפכיו של אותו זוג ראשון?... אולי רק יהודי בן גלות משמש הפך לשפיכת דם שונאיו, אבל ל א עברי בן ארצו? אכן ך ך ה של ההסטוריה הישראלית אינו נותן יד״מוכיה לטענת שמא זו. כשיצאו אבותינו ממצרים היה סיפק בידם לתעב את המצרים שעבדו בהם מאות שנים בפרך ושהשליכו את בניהם היאורה — ובבל זאת: "לא תתעב מצרי בי גר היית - בארצו!...״ (דברים כ״ג הי) וגס לאחד יפים רבים, כשהגיעה כבר עונת הירידה לתקופת בית־ראשון, בשכבר "הרבה ישראל לחטוא", לא פפק'עדיין שמו הטוב בין כל האומות סביב וכלן ידעו היטב כי מלכיו מלכי חסד הם ורהקים משפיכות דמים (מלבים א׳ כ׳ ל״א), ובשהרבה מלך־ישראל מלחמות בכדי לבסס את מצב עמו בין כל אויביו אשר מסביב, מדריכי מנוחתו מאות בשנים, נאמר לו על ידי נביא: "דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית, לא תבנה 3ית...״ (דברי הימים א׳ ב״ב ח,) אף־על־פי שהיה מבחירי האומה "ונבר הוקם־על" (שמואל בי ב״ג א׳). אלא — שבדברים כאלה, העומדים ברומה של האמת הנצחית, אין הולכיץ -אחד רוב ההסטוריה בלבד, כי אם חוששץ אף למעופה. והמעוט המצוי לדן כל, שבל דורש־דמים אותו זכר, הוא פרק -הרמת החטאים (שמואל א׳ ט״ו י״ח) העומד - בראש תולדותינו והקבוע לנו לחק-זכרק עד סוף כל הדורות (דברים כ״ה י״ז). * .. . ברם רב אחד הוגה, בן בית מדרשנו הישן, כורך מקרא ומדרש למשמעות אחת ורורשם במין חומר להגיונותיו ביהדות, כשהיה מגיע לפרק זה היה פותח ואומר: אלו באה מלחמת עמלק מתוך רגש־נקפה לאומי כנוהג שבעולם הארופאי, בזה שקודין לו ריננש בלעז שבודאי היה לו לישראל זכות גמורה לכך (בדיני אדם ממן הזה) כלפי אויב פרא ואכזר אשר התנפל בלי בל תואנה על נחשלים עיפים ויגעים שרידי חרב פרעה — אלו היד. הדבר כ ן, בדין הוא שתהא שאיפת הנקמה מתבלטת "יותר בהמוךהעם מאשר במעוליו עליוני־הרוח; אותם בני אדם עליונים, שלא זו .בלבד ששנאו את המלחמה עצמה, אלא שדעתם היתד. סולדת גם מן "השלום המזוין־ המקובל בהכשר בארופה בת־התרבות ובבל תקף התנגדו למוסד מלכותי שיעסוק לשם הגנת עמם בהכנת "כלי רכב וכלי מלחמה" (שמואל א׳ ח,). וכשתתבונן בדבר תראה כי נהפוך היד, שם: המוחה את עמלק עד תומו היד. דוקא אותו מוחה כמחאה עזה שאין דוגמתה כלפי מלכות וא־מ^ריות, דוקא אותו דובר־שלום שהיה אב לפציפיסטים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו. הוא הוא :) אחד-העם/ עפ״ד ח״א קל״ז.