Jeschurun · 1921-03-01 · Heft 3-4 (März 1921) · p. Seite 58

שתים ש ה ז אחת נח 58 הכרה להוד ומעשה לח־ד. אמר רכי יוהק: יכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה? . . . (גטין י״ט). "ובי מפני ימאנו אומדים, ס כורים ואומדים מאומד לבנו׳,*).. כי כנר הגענו לאותו עלו־ אש־ בו יותן לב אדם בלב אלדים להעמיד במשפט את נאי העולם ולבער מקרבם את הרע — ובי מפני זה נעשה מעשה? ... זוהי אופיה של הזהירות היהדוודת המדקדקה במצות וחוששת להכשל בצלו ימי אסור, העושה לה ס־גות וגזרות, משמרות ומשמרות למשמרות — מדה זו היא שעמדה לנו להיות בנו עד היום הזה את בל אמיתות העולם, הנעימות והמרות, -נרגעות והנוראות, בדמותן ובצב־ונן הנכון בתמן דבטהרתן, בלי הסר ובלי יתר. ולא באחרים שרואים במדה זו "בטיל ערכו שיל קול אלדים בלב האדם, השתעבדות המחשבה אל הכתב וחסרון הרצון לבער את הרע׳ **־). לא כן! זהו דקדוק התהומין ותחום הגבולין שבין הצו־ך והמום, בין המלוא והמחק. זה הכה המעמיד את רצון האדם — רצון העולם בטהרתו — לבער את הרע במשפט צדק ולהפריח את הטוב בחסד וברחמים. בלב שלם וביד רמה נוכל להגביה את ספר התורה ולקיא בצבור אותו נוסח ישן: "זאת תודתנו הקדושה והטהורה, תודת משה אמת!" אמת וקדושה יחד, אמת וטהרה יחד — אלה הם סמני היהדות. לא קדושה נדושה וטהרה מנחמה, אף לא קדושה פחותה וטהרה השרה. בי אם ככוון למדות האמת שהתירה נדרשת בהן. דוד צבי האפפמאנן. חידושים והערות. (המשך.) כ״ו. שאלה. בשוכה ל״ט ע״ב ת־׳ רב ששת וק ר׳ •וחנן בכדי מןשנינו, וקשה אמא• נקטו האי לישנא •לא לישנא דלעיל ל״ט עיא כדי מזון שלש סעודות דהוא לשון הרגיל בכל מקום. תשובה. נ״ל דד,אמוראי היו נירסין במתני׳: וניקחין מן בל אדם בשביעית והמקשן היה קורא מן בחיריק, והמתרץ השיב לו דנקרא מן בפתח והיינו דאמיי בכדי מן שנינו, ותני במתני׳ דניקחין מן בל אדם, דהיינו מה שצריך כל אדם למזונות ביום אחד ואפילו בשבת דהיינו שלש סעודות. יאפשר דזה הפרש בין קן וכץ מזין, דמזון חיינו מזונות סתם ולא על זמן קבוע, אבל מן הוא מזונות כדי י,ים אחד. ועל *) לשון דש״י דיל שב. **) אהד העב, עפ״ד א׳ צ״ד צ״ה.