Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 2

2 המצב כמו ע ח ו א ב קמו כה הכתות ההם ומכלל שניר תבנו את רוחה בפרוגרטות קבועות ומפורשות ומכלל יצנבר הודיעו לה את הדרך בה תלך בכיי שתש־; מטרתה בהוד, ובעתיד. כיצד הסתירה ה«#ת מתפישת? הוי אומר שדברים בני: בל מה שנעשה עד כה לסיבת ארנונה של היהדות המסורתית, וביחיד זו שבמזרח, לא ה־ת עקרי אלא מקרי. כלומר: לא יצאו המעשים מתוך עיקר עצמות; של השדרות הרחבות שבמזרח וד,מתאימות להן שינמערב, כי אם לעמוד על בן הצד הם שבאי. מתיך קבוצות ידועות פת או שם שאירע להן נפיצן ולבצר את עמדת יהדותן אל מיל פני נגודים שנזדמנו להם בחיים. בבונה טובה ולשם שימים באו הקבוצות הללו לכפות את הד־סיני שלחם על גב הקהל היהודי הנדיר .מל והמצית. ואין הדבר תמוד, שאינונים כאלה לא הצליחו ביותי. שלא נכנסו בכייתם אלא בני אות; הקבוצות שמתוכן תורתם מוצאת, וההמון הגדיל של יהדות־ המסירה,-זה שני עתידה תלוי, עמד ועומד לו מן הצד, צופה ומביט מאזין ומקשיב כמעט בש־ו־וךנפש. בנוהג שבעולם לא בך הוא. כשהגיעה, למשל, השעה לרבבות בני ישראל השואפים דישב את ארץ אביהם שיתאייגנו לשים בך, קם אהד גדול וקיא לאספה גדולה שנשאה ונתנה דנה והחליטה, ואותן ההחלטית יצל־ נקבעו בתור פ־וגרמד. ל־םר־דותם החדשה. בדנית הימים נתיבו חלוקי הדעות מה שהביא לבסיף לידי פרודים שינים. מה שאין ב; ביהדות המסורתית. מעולם לא זכתה זו לאספה כללית גדול־ שישתתפו בה באי־בהד, מארבע פנית עולם לדון על עניניה ולקבוע לה דמות פיליטית. עד שלא נתדנסה נתפחי־ה, עד שלא נתאחדה נתפצעה ועד שלא נתבללה לחטיבה אה־ הלכה ונתפימה לפלוגות פלוגות שבל אחת מה; קוראת לכל יהודי שוטר תלייה: אלי תבוא כי שיד,יתיך! צא ולמד יטה בקש* ה״מזיהי׳, לעשיית ליהדות המסורתית? הוא לא בא בלל לעולם בתיי הסת־דות של יהודים שומרי הורה, בי אס בתור זי שיל ציונים שומרי תודה. מה היתד, תהלתש שיל ד,כ׳ דינים וסיעתו? ציונות. בימי הקונגרסים הראשונים מיסודם שיל היצל לא רשמה סיעה זו על דגלה המפלגתי אלא את הפרוגרמה הבזלית בלבד. הס לא ראו בל צורך להתפיס בה מקום גש לרמומנט הדתי הקדוש להם בל בך. לפי תומם חשבו שההסתדרות הציונית אינה אלא במין הביתחזנבלה להוציא את בני ישראל מאיצות פזוריהם ולהושיבם על אדמתם. ומה לה אפוא ולדכרימ יצבלב? אמנם דאתה כל עין בוחנת מעל במת הקינניסים הראשונים את הצל הקטן המתלבט כמרחק והילך ומתקרב אל העולם הציוני בדמות "שאלת הקולטורה'׳■■. אך העומדים בראש התנועה, מפני חפץ האהוד, השתדלו המיר להפיח עליה ולבטלה בששים שאלות אחרות. בין החרדים שבמחנה הציוני היו אמנם אז גס פוישטים אחדים שהכירו מיד בצל קטן זה, המתקרב והולך ממשמש וכא, בי זהו דמות דיוקנו שיל הטפיסחופל העתידי... אך לא כ; היגנרים התמימים. הם לא חשו בו מאומה עד שנגלה להם פתאם במלא קומתו. אז פרשו