Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 3

נ המצב כמו שהוא להם דומם מן הצבור, קבעו להם מדוד בפני עצמם בתוך אותו הציור עצמו, כוננו להם פדקציהבלעיז, — וה״מזרחי" נולד. לא בשעה מוצלהת נולד הבכור הזה על ברני היהדות המסורתית. בכל תפתנותיהן של שלומי אמוני ישראל הלו אז הימים הראשונים להכזבת תוחלתם בכשרותה של הציונות. עד העת ההיא חשבו עוד רבים באמת כי הציונות לא תעסוק בהלכות דעות כלל. לכשיעלה בידה להוליכנו לארץ־ישראל אז ילך כל איש ממנו בשם אלד,יו. אלה בהשכלה ואלה בלאומיות ואנחנו בשם די אלהינו נדגול. אז באה ההתפתחות וטפחה להם על תקותס. הציונות הבזלית, בתור נושא לאומי נשנב, לא יכלה להנהן כאידיאל לעם בהיותה גוף בלי נשמה, בהיותה עוסקת ב תחי ת הארץ ולא בתזזית הרוה לעם שלשב בה. כל מה שהוסיפה הציונות בסיס הרבתה יותר להביא לידי גלוי השקפת־־עולם מיוחדה שלה, מובן היהדות שללה, אשר הלאומיות של הול משמשת בה חובה.*הלאומיות של קודש אינה אלא רשות. היא לא יצאה בגלוי להלחם בדת וגש בשת־ לא נתכונה להלחם בה בי אם לבדוק את גנזיה מתוך שפופרת־ הלאומית, להוציא מתוכם לצרכה רק את המתאים להשקפת־עולמה ולהזניח את השאר בלי שימת רב כדבר שאי; כ׳־אי לטפל בו מאחר שמאליו סופו להשתכח... השכנה הצפויה מכאן להיהדות המסורתית, שנתגלתה באותה תקופה אל החרדים על דבר ה׳, זוהי שהניסתם מנוסת פחד מאת כל מי אשר יכונה ציוני. עצתה של קבוצת ה״מזרהייש" החדשה, להשאר מכל מקום בתוך מחנה הציונות ולהתבצר בתוכה בחומת הדת. לא הרגיעה במאומה את הרוח הסוער, מפני שלא האמינו בהומה פרקציונית זו כי תעצר כח לעמוד בפני הזרם הנלחש עליה מכל אפס* הציונות בבל תקפו וגבורתו. ־ אז באו ה״מזרחיים" בטענה והטיחו דברים כלפי מתנגדיהם: "בכם הקולר תלוי! אל תעזבינו ואל תפשונו, הטנו אתנו והאחזו בתוכנו, כי אז תהיה מפלגתנו רבת* בדעות ואז נוכל להדריך את הציונות הכללית בדרך אשר נתור. לה אנו." אך מעטים היו משופרי התורה שנשמעו לעצה זו ורבים היו שלא הלכו בה. הסרה האמונה בכהותיד, הפועלים יצל היהדות המסורתית שיהיו מספיקים כל כך בכדי להטות את הציונות על צדה ושלא להבשל בה היא עצמה. משלו אז משל למה הדבר דומה, לכף כשרה אחת שתחבו־ בתביציל יצל איסור, ולא עלתה בידה להכשיר את התבשיל שרבה עליה ומבטלה, אלא שנאסרה גם היא. אך חזר ה״פזרדד" ודנו דין אתר: ומה אש ביצעה יצאתם מכונסים בתוך המחנה הציוני שהוא מקים חייתו של ארגון־האומה אתם מפהדים כל בך לנפשכם, לבשתתתזקו מפנו ותתבדרו לארבע פנות עולם, זה בכה וזה בכה, בלי נקודת מרכז לצמצום הכהות, על אחת במה וכמה! ולא כפר אדם מעולם שיש הרבה מן האמת בקל־וחומר זה בנוגע לסוף דינו: שהיהדות המסורתית, כל זמן יצהיא מכודרת בעולם בלי ארגון הדדי, מצב־ בחזקת מסוכן. אולם ההברה הזאת לא גרמה למתנגדי ה״מזדחי" שימשו את התנגדותם, אלא אדרבא עודדה אותם לקום יהד בתור הסתדרות מאורגנת נגד ההשקפה