Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 4

4 המצב כטו «הוא ד הפשרנית הזאת העומדת להמעיט את דמותה של, היהדות המסורתית עד כדי ענין פרקציוני בלבד, בה בשעה שהיא מרוממת את הלאומיות־נרידא בתור עיקר יחידי על דגלה המפלגתי. i "היא עודדה את רוחם לקום" אמור לעיל, אבל קים לא קמו. לבם היה מוטל בין כאב לחקוה: כאב גדול על ירידת ערכה של היהדות המסורתית בביאת־כהו של העם; ותקוה מועטה שאפשר שעל ידי אחוד הכחות של שומרי התורה בתור הסתדרות מיוחדת העומדת ברשות עצמה יעלח בידם להציל אשר יוצל ולבנות בארץ ובגולה את אשר יוכל להבנות. ולפי שהיה הכאב גדול והתקוה מועטה, נבר הראשון על השנית, עברו שנים ולא נעשה כלום. פתאם נזדעזע המערב... מק״ק פפד׳יט יצאה קריאה לכל תפוצות בני ישראל החרדים שיתכנסו ויעשו לאגודה אחת. ״על שום מהי׳? במזרח לא נשאלה שאלה זו. שם ששו ושמחו יהוד* התורה והמצות על העובדה הזאת עצמה שהיהדות החרדית באה לידי ארגון. תתכנם נא האספה, תוסד נא ההסתדרות, וסוף תכנן לבוא י אפילו אלה שבמחנה ה״מזרחי ■ צהלו נגד הקריאה הזאת, באמרם בלבבם, כי כנוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם וחזקה על חברים הללו של ההסתדרות העומדת להברא שלא נצא מתחת ידם אלא דבר מתוקן, ומכיון שלדעתם הם ההשקפה ה״מזרחית" היא המתוקנת ביותר יש לקוות כי אחרי משא ומתן מתוך רצינות גמורה וכבד ראש ישעו אליה וידבקו בה. אך האספה המיסדת שבקטוביץ לא היתד, אלא מיסדת. שני ילדותה של ה,,אגודה", שחלו בערב המלחמה הארופית, לא היו שני מעשה רב גם לכל יתר המפלות שלנו. וכשני ימים לפני עת האסף הכנסיה הגדולה של "אגודת ישראל" פרצה המלחמה העולמית. איזוהי הדרך■שזזיתה ה״אגודה" אוחזת בה לולא הפסיקתת המפלצת העולמית: בראשית מצעדיה? על שאלה כזאת דק לאלדים פתיונים. אנו אין לנו אלא מה שהיה: מכיון שהכנסיה הכללית לא יצאה לאור נשאר סדור ה״אנודה" בעיני שדרותיהם הרחבות של יהודי המזרח בתור סדור מנוסח אשכנז. אם לחשך אדם לאמר, שאין דעתו של יהודי חרד אהד בסוף העולם מסכימה לפרונרמת ה״אנודה" הרי אתה רשאי להודיע ברבים שהאדם הזה יצא מדעתו. אלא מאי? לא הדברים הם העיקר, לא האותיות הפורחות באויר אלא ה א ו י ר שהן פורחות בו... רק אוירן של גלות מרה ודלות שתורה מסוגל לגדל בתוכו מנהלי עניניו של עם בזוז ושפוי. בכבוד גדול, אך לא ברצינות גדולה ולא באמונה רבה, התיהס המזרח הגלותי למנהלי הפוליטיקה האורתודוכסית שקמו במערב השלו. כבר דאג רבנו הראשון פן לא יאמין בו העם ... אותו העם המעונה תחת סבלותיו אפשר מאד שלא יוכל להאמין במי שגדל בחצרות מלכים ...