Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 9

בעגיני הע חיפה * במו מאה וארבעים חלקים כסף חי (140 mm Hg) ונוכל למדוד אותו ולשערהו על שי שפופרת דקה של זכוכית אשר נערם תחלתה בתוך ניד הדם וסופה מחובר לפאנאמעטער של כסף חי ושם או תורה לנו רשימה (טאבעללע) נודל כח הדס או איפשר לחשים חצי קנה חרול דק וקל על הכסף החי ובנענוע הכסף החי יתנועע גם הקנה ויכתוב על לוח שחור העובר על ראש; מה נכתבים כל הנענועים על הדף ונקראים מכל הרגיל לקרוא בזה. א* איפשר לי לתאר ולפרש כאן איבית נתוח בבהמה אשד עשית* להשים את השפופרת בתוך הגיד וגם בל הפרטים והדקדוקים אשר יש צורך בהן לסרט ולדקדק, וכל הרוצה ישתדל לקרוא כל זה במכתב עת אשר כתבתי בו הנ״ל; אך תוכן הענין באתי להגיד בשורות* אלה: כתבתי טדל כח הדם משפופרת זכוכיית המונחת בניד ווערטעבראליס ותחילת השפופרת הזאת יךאה גודל בח הדם בגידי העיגול אשר בבסיס המוח וכל שגויי כח הדם אשר שם; וחוץ מזה כתבתי על דרך שוד, משפופרת זכוביית שניה המונחת בניד הבא מן הלב סונה לצד הלב ושם נראה ונכתב גודל כה הדם אשר בלב ובגידי כל הגוף. משת* שורות אלה הנכתבות זאת על זאת היה איפשר להכריע ולהבחין גודל כה הדם הן במוח הן בגוף באחת ולראות שנדם של שתיהס. ויהי כאשר הכינותי את הכל בעזרת שני אוהבים רופאים סרופיסורים ובאשר נכתב• טדל בח הדם משני צדדים כאחת זה על זה אז אתא השוחט ושחט לתורא ואנחט עינינו נשואות אל הקנים הדקים הכותבים על הלוה העובי על ראשיהם. אם צדקו דברי המקנטרים על השחיטה האומרים כי נס לאחד חיתוך הוורידים עוד שני גידים מן העורף מושכים דם לגידי הטוה כאשר .בהחלה, אז היתד, נופלת השורה הנכתבת מן הלב והשורה הנכתבת מן המוח עודה בגובהה כבראשונה; אבל לא כי! שת* השורות נפלו באחת בזאת הרגע אשר שחט השוחט, אדרבא טדל כח הדם מן המוח נפל במהרה, וגודל בח הדם מן הלב יותר לאט; בל זה נראה בתמונות אשר ציירתי במכתב עת הנ׳יל והמשכיל יבין: כל החקירות והחמושים הנעימים בעדני השחיטה מעודם עד היוסהזהנתיסדועל ראית העין ושמיעת האוזן על פ* האנשים החוקרים ומרשים סימני החיים והמות בבהמות המומתות במיתות משונות; אבל אף שעינים להם לא לעולם יראי ואף שאזנים להם לא לעולם ישמעו האמת, עם בל זה לעולם דנו את הדין על השחיטה וגמרו אותו בו ביום גם אם לא תהא גדולה הראיה ולא השמיעה. רוב החפושים הנעשים על ידי הקמים על השחיטה (כמו על ידי פראפעססאר האפמאנן) בסוסים הנשחטים עומדים ולא קשורים ההולכים אהד השחיטה כמה פסיעות או בבהמות הנשחטות עומדות ההולכות ואוכלות תבן ומספוא אחר השחיטה, נעשים ונגמרים בדרך אחר אשר לא כדת משה וישראל; בי שם הראש הניתז מן הגוף מונח בכל כבדו על הצואר ובית השחיטה נסתם ואי איפשר לדם השחיטה לקלח או אפילו לזנק, על כן עיקר הדם נשאר כנוף ואיפשר להמוח לחיות עוד זמן מה אחי* השחיטה; אבל בשחיטה באופן