Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 10

10 י ה ש ה י מ ע נ י נ זה כאשר צוה לנו משה מורשה לקהלת יעקב אנו רואים בל הטענות הנאות נגדר מן אויביה ומתנגדיה הן בטלין ומבוטלין לא שרירן ולא קימץ: וזאת תורת העולה מחקירתנו: א) כה הדם בגידי המיה נופל מיד אחי השחיטה ומזמן הזה לא בא דם אפילו בל שהוא לגידי המוח, המיה הנתדוקן מן הדס לא יובל להדגיש צעד וכאב מבל וכל: # ב) כה הדם בלה במהירות כל בך מבל המיה עד בי כלות הדם עושה רושם בבל המוח במו מכה גדולה הנופלת על המצה מחוץ. (עיין טענות של פראפעססאר גאדי, גוטאבטענזאממלונג בערלין 1908 מספר 84) : נ) בל זה א• א־פשי להראות בי אם נעשה השחיטה בבהמת קשורה מינהת בארץ, על ידי סבין חד והלק בלי עיכוב ושהיה, ובית השחיטה נפרעת עד שרם השחיטה שותת ויורד בכל כהו: הנני מחויב להק־יב את תודתי• לה־ינים המפורסמים מוהר״ר עזרא הכהן מונק נ י־ ומוהר״ר ד״ר ב־בערפעלד נ׳יי בבערלי; אישר תמכו אותי בעצתם וגם בהון רב מ; שעכטשוטצכירא בבערלין. והנני מבקש מכם רעי ואהובי היודעים לעשות מעשים כאלה ולחפש על דרך אשר הפשתי ומצאת• בעזה״י, עשו גם אתם הפושים והקירות כאלה עד אישר נראה הדבר .כיור בישמש ונזכה לנצח בל הקמים על השחיטה ויהי נועם ד׳ עלינו אמן: ארי׳ ליבוש וואגנה אמשטרדם. הטעם לתעניות שני וחמישי ושני. הדש אייר רגילים ני וחמישי ושני: ובמנה־ מפטירין איתא במחזור ויטרי סי׳ רפ״ה (דףש״י): לאחר הפסה מראש בני הגולה לגזור ג׳ תעניות: וכן לאחר תכנוה ממרחשון מתענין יש בהם מפיגים ימי גלותנו ומהפללין סליחות וקורץ ג׳ בויהל משה: בנביא דרשו ה׳ בהמצאו: ב״ה מצאו. והנה אין צריך לשום ראי׳ כי מלת "מפיגים", אשר הוראת שרשה היא תשות כח, במקום הזה משובשת, וכי יש פה אהת מן הטעיות הרבות בב״י הישן אשר הרבה מהן כבר העיר עליהן הטו״ל החבם והזריז. ובהיות אשר נתינת טעם כזו לתעניות בה״ב לא נמצאת עוד בחבור אחד מחבורי הראשנים, אין לנו דרך אחרת להגיה השבוש בי אם בחקור אחר הטעם האמת• לתקנת התעניות הנ״ל. ועתה קודם כל דבר נשמר לחלק בין שתי תקנות, אשר שתיהן ישנות, אך האחת קדומה כמה מאות מחברתה. התקנה היותר קדומה, אשר מעולם לא היתד■ כי אם מנהג חסידות, היא להתענות ככל שני וחמישי של כל ימות השנה, מלבד באותן הימים אשר אץ *