Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 11

הטעם לתעניות שני וחמישי ושני 11 יא מתעדן בהם כל עקר. תקנה זו בגר התירה בסוף מגלת תענית, דשם איתא: ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענין בשני ובחמישי מיני שלשה דברים על חרבן הבית ועל4 התורה שנשרפה ועל חרפת השם. ובן איתא בתענית י״ב א׳. יחיד שקבל עליו שני וחמישי ושני של בל השנה. ובירושלמי פסחים ד׳ א׳: נשייא דנהיגן דלא למעבד עבדתא בריש ירחא ובשני ובחמישי עד שתתפני תעניתא מנהג. ובמס■ סופרים ב״א ג׳: והתלמידים מתעדן בו — ר״ל בניסן — שני וחמישי מפני חלול השם ומפני כבוי התורה שנשרפה. והמאטר חנ״ל ממגלת תענית הובא בה״ג בהלכות ת״ב ותעניות ובמחזור ויטדי סי׳ רפ״א (דף ר״ל). עוד איתא בתוס׳ ב׳׳ק פ״ב אי ד״ה בדי שלא ילינו: ולכך נמי נהגו להתענות בב׳ וה׳. ובשד,״ל סי׳ רס״ה: שאלו לגאונים ז״ל יחיד שקבל עליו תענית ימני וחמישי כל ימות השנה ואירע .עיב תשעה באב להיות בשני כיצד הוא ערמה ובו,, ובסי׳ רע״ז: מנין סמכו הדורות שיה׳ מתעדן בשני וחמישי, ובסוף הסי׳ מאמר הירושלמי הנ״ל. ובמדרש רבא בראשית ל״ב ט׳: ויאמר אם יבא עשו אל המנחה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום, והי׳ המהנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגלות, א״ר ד,ושעי׳ אע״ם שנשארו'לפליטה מתענים עליהם בשני וחמישי. ובטור או״ח סי׳ קל״ד: ולבן נוהגין כ״ג להתענות בהן, ובסי׳ תק״פ הובא מאמר מגלת תענית הנ״ל מס׳ ה״ג. והנה בטעם התעניות האלו אין שום ספק כי כפי דברי מגלת תענית ודאי נתקנו על חרבן הבית ועל חרפת התורה והאמונה; ובחרו דוקא ביום השני והחמישי של כל שבוע לתעניות החן, יען כי הם היו’מעולם ימי ודוי ותחנונים (ולפי המדרש כבר מימי מרע״ה אשר עלה ביום ה׳ לקבל הלוחות השניות וירד ביום ב׳; עי׳ בתום׳ ב״ק ובשה״ל במקומות הנ״ל ובטור או״ח סי׳ קל״ד ובם׳ המנהיג הל׳ החול סי' ע׳). והתקנה הקדומה ג״ב אך מאוחרת הרבה מחברתה היא להתענות בה״ב בחדש אייר והשון. והמאמר המשובש במחזור ויטרי אשר הבאנו בראש חקירתנו זו הוא ודאי המאמר היותר ישן על תקנה זו. ואחריו הזכירוהו: הראב״ן (הובא באו״ז ה״ב הל׳ תענית סי׳ ת״ב): כן פי׳ ר׳ אליעזר בר׳ נתן זצ״ל דהיינו טעמא שמברכין הקהל בסתם המקבלים עליהם תעניות שד וחמישי ושני. ס׳ האשכול ב׳ נ׳: אבל נהנו מעולם במדינות אלו להתענות בה״ב אחי הפשה ואחר החג. תום׳ קידושין פ״א א׳ ד״ה סקבא דשתא רגלא: ר״א דלכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סכות. מ׳ חסידים ס׳ רב״ז: ומה ששתענין לאהד חג המצות ולאחר חג הסכות.