Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 8 (1921)
- Issue
- Heft 1-2 (Januar 1921)
- Date
- 1921-01-01
- Page
- Seite 13 (sequence 13)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 59% known words query
- IRI
…/2292929-2293004--04797-2298076- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
יג הטעם לתעניות שני וחמישי ושבי 18 ואם לא שגינו ברואה בטעם התעניות, אזי לא יקשה ג׳׳כ לתקן את השבוי» אשר נפל במאמר מחזור ויטרי הנ״ל. הלא מצאנו במגלת תענית פרק י״ב ובר״ה י״ט א׳ ובתענית י״ח א׳ ספור מעשה שהי׳ שגזרו הרומיים על אבותינו שלא להגות בתורה ושלא למול את בניהם ולחלל את השבתות, ובימי צרה כזו ניתנה להם העצה לצעק מר בקול גדול בלילה לעורר כזה רחמי המלכות: "באו והפגינו בלילה"; וכן עשו "הלבו והפגינו בלילה". ופי׳ רש״י ז״ל במסר״ה מלת והפגינו: "צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו השרים עליכם": ובמס׳ תענית מוסיף כי כך מתרגמי• בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה. ובד״ה אי שמים מפרש: להקב״ה היו צועקים על אותם שנזרו עליהם גזרות קשות. ומי לא יראה ויכיר בהשקפה ראשונה כי התחנות והבקשות המוזכרות שם, דומות בענינן דמיון גמור לאותן הנהוגות לאמרן בתעניות בה״ב? וא״כ יצא לנו בנקל, כי מלת "מפיגים" במאמר המהזור ויטרי יש להניד, ולקרות "כהן מפנינים מגלותנו" או "בהן מפגינים ימי גלותנו". (וראי׳ לדבר איך בנקל תשובש מלת "מפגינים" בכ״י ותהיי ל״מפיגים", היא כי בכמה דפוסים נדפס במם׳ תענית בתום׳ ד״ה הלכו והפגינו בשבוש "הלכו והפיגו, הפיגו" וכוי). ובאופן זה נתגלה לנו הטעם האמיתי לתקון תעניות של שני וחמישי ושני והגירסא הנכונה בדברי המחזור ויטרי מקבילים אחד אל אהד בס״ד. א. א. קפלן. מיהודי ליטא. (שרטוטים.) א. ר, ליזר זיסקם כך היה שמו של רבי הצעיר באותו ה״חדר" החביב באותה העירה הקטנה היושבת בץ שני הרים גדולים, במדינת ז׳ מוט שלי, על גדות הסמילגה והדטנובקה. עינים גדולות ושחורות, מפיקות טוב לב ומבשרות בת צחוק היו לו לרבי אהובי זה. ושותפות היתד, לה גם לנחמה רעיתו הצעירה בטוב לבו ובבדיחות דעתו. הוא היה מלמד תינוקות, מלמוד עברית עד התחלת הגמרא, והיא היתה אופה תופינים ולחמניות וכל מיני ממתקים ומעדנים לממכר לגדולים ולקטנים. והלקוחות העקריים שלה היו אותם הקטנים הפזיזים שלמדו אצל אישה ושאהבו את ד,"רבנית" שלהם ואת ממתקיה אהבה עזה כחיים. מחמשה עשר בשבט ואילך כבר אפשר היה להשיג אצלה אזני׳־ המן ופרההי־סוכר, רמז ליום פורים הממשמש ובא. ואז באנו אנחנו התנוקות של בית רבן מזוינים ברובים של ד,ק ומלאים הדוד, על ה״זמן" ההולך וכלה ועל "בין