Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 17

מיהודי ליטא 17 r כמוה יודע את טהר לבו ואת אמיתות חסידותו של אליעזר התנה! ונם אינה הפצה כלל שידעוהו נם אחרים במותה... רק לה הסוד הזה הקדוש והנפלא, ובו שרוי אשרה. גלוי וידוע לפני רבק העולמים מהו ליזר שלה — ויותר אינה צריבה. די לה בבך. אך עם בל מדת ההסתפקות ומדת הענוד, ששלטו בה תמיד היתד. צפונה בסתר לבה נם תקוה צנועה וחשאית, בי סיף הכבוד לבא. סוף סוף יכירו בי הבריות. סוף סיף יבצבץ לעין כל רוב למדנותו וחסידותו. הן מסתמא לא רבים כמוהו במדינת זמוט ובשיפנה כסא רבנות באחד המקומות החשובים מיד יהא דבור ייצא על ר■ ליזר המפורסם, מיד יכתבו ויחתמו "כתב" לשמו ולשם כבוד תורתו, יקחוהו אחר כבוד ויושיבוהו רב עליהם. ואז תהיה היא לרבנית... רנש משונה היה תוקף אותה מדי הגיעה בסדרי מחשבותיה אל הנקודה הזאת: הן שם זי, כבר נתכנה •לה, אך באופן אדר לנמרי... לא בעלותי־בתים חשובות ובעלי־בתים נכבדים קוראים רד, בשם הזר, ב* אם ילדים קטנים, חנוקות של בית רבן... ובפי כל בני העיירה אינה אלא נחמה הנהתימית; ואישר, (הלא זהו עיקר עלבונה!) — אינו אלא "ליזר המלמד". אכן לא קוראים לו פשוט ״ליזר■. בפי כל בני ד,קהלה, מקטן ועד גדול, אין לו כנוי אהר מר■ ליזר זיםקם. זיסקא — זד, היה שם אטד, הצדקנית ע״ד,,שלא שקטה ולא נחה, מן הבקי• עד הערב היתד, עומדת בחנות המבלת שילה, נושאת ונותנת, קונה ומוכרת, מסתובבת רצוא ושוב מרחוב אחד לחברו להשיג ."נטילות־חסד" תיכף ומיד בכדי לשלם בו את ה״נמילות־חסד״ של אתמול, — - ובכל זאת לא החטיאה את מטרתה בחיים! אחרי כל הקיש* והמכשולים הרבים סוף סוף ד,•שינה את שלה: את בתה היחידה נחמד,׳ל השיאה לתלמיד חכם — ותלמיד הכם כזד" שבעלה עליו־השלום בעולם האמת ודאי וודא־ מרוצה בו מאד. והדבור החביב שהיתר, שונה עליו תמיד : ״ליזר שלי! ליזר שלי!״ לא זז מפיה בבל שליש השנים שהאריכה ימים על האדמה אחר חתונת בתה. וכאלו הרגישו גם בל בני העיירה כי ליזר זר, שלד. היא, רכושה היחיד הוא בעד,"ז ובעוד,"ב ולפיכך קראו לו ר׳ ליזר זיפקם. וכשנפטרה אמא — לא היתד, שום אפשרות להמשיך הלאה את מסחר המכלה. נחמה חלתה בעת ההיא ... החדשים לפני מות אמא היו לה מן הטובים בימי חייה: מלאי סוד היו ומלא* תקוה, מבוא לחיים חדישים הקרבים ובאים לעולם... אך מתאם אחזה צנח לאמא, חלתה ימים ונסתלקה — ונהמה נפלה למשכב... אזל הסוד עד שלא נגלה, פסה התקוה ... אז המעיט ר׳ ליזר את שעות למודו בבית־המדרש, כי תמך את נחמה ל על ערש דוי. אחר סוכות היה המעשה, כשירד לעולם'החשון הזעף, על ענניו ועל בצותיו. ורחמים מרובים פשטו בין בני העירה על האברך היקר הזה, ד,ישם לילות כימים בהתמדה נפלאה, שבעת ובעונה אחת מתה עליו חמותו וחלתה עליו אשתו. ביטים ההם ובעת ההיא בא ר¬ דוד השמש בשליחותן של קציני הערה ר׳ יוסף ברקמן דר׳ זונדל גינזבורג לביתו של ר׳ ליזר זיסקס. דבר שם אתו מה שדבר והתנה מד, •שהתנה. ולמחרת היום ההוא