Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 18

18 מיהזדי ליטא יד. כשנגמרה ברכת המזון שלאחר סעודת שחרית, קבל ר׳ ליזר בביתו פני ארבעה ילדים, ששנים מהם שייכים לר׳ יוסף ושנים מהם לר׳ זונדל, ולמד להם חומש .. . עוד שכבה נחמה בשעה ההיא על גבי ממתה שבחדר הסמוך, עוד חלשה היה־. ולא יבלה קום♦ קלטה אזנה ברגע הראשון את קול בעלה הצרוד קצת כשהוא מתערב והולך עם הקולות הדקים של הילדים הקטנים הסובבים אותו. הוא ערבוב־יהקולות שעכשיו כבר נתרגלה בו, ושאז, בפעם הראשונה, ננעץ לה כדקר בלבבה... ככה היה למלמד. אך נם לאחר שעבר עליו זמן הגון בעסק זה, גם לאחר שהיתה לו המלמדות לקביעות, אף שכר לו דירה מיוחדת בשביל ה״חדר" ומספר תלמידיו הלך ונתרבה, עדיין נשאר בעיני הכל באותה הדמות שהיתה לו קודם ולא דמה ליתד בני אומנותו, המלמדים דקהלתנו. ואפילו אותו ראש־הישיבה המובהק ר׳ יעקל הזקן שהיה מומחה ללמיד הגמי־א ולא היה מקבל לתוך ישיבתו(בחדר הסמוך לבית המדרש) אלא נערים "טובים׳•• היודעים בבר ללמוד בעצמם דף גמרא ורש״י עם דבורי תוספות שא״ם המורים ביותר — אפילו ר׳ יעקל זה, שעלה על ר׳ ליזר זיסקס בחריפותו ובבקיאותו בש״ס, לא קנה את הלבבות בקנין אהבה ונדבה כזה שקנה בהן בעלה של נהמה. מתחלה התרעמה נהמה על זה שאין ליזר שלה מורה גמרא לתלמידיו. בלוס לא גדול הוא מד יעקל? בעיניה היה נראה כידאי שאין מלמדיגמדא זה מגיע אפילו לקרסוליו. ולא נחה דעתה עליה עד שגלתה לאישה טרוניא זו מתוך שיחה בדרך אגב, זה היה בערב חורף אחד. המיחם הנוצץ עמד בזוית השלחן ומימיו שרתחו בו העלו אד פזיז, משתלשל ועולה כמעט עד התקרה. המנורה התלויה דלקה צוהלת, הכוסות של זכוכית עמדו בעגול באמצע השלהן. מופנה ונקי היה ההדר. ישב לו ר׳ ליזר בקצה שלהנו ועיין בגמרא גדולה, הלבה לה נהמה אל המטבה הסמוך להכין לארוחת הערב, ושתיקה יפה ונעימה שלטה בינתים בבית. פתאס קם ממושבו בתנועה מהירה ורבת ענץ. לנהמה השופעת פתה ההדר באה לראות מה כאן... — לא בלום, נחטה׳ל! — חייך ד ליזר כנגדה והתחיל מרהיב הדבור — נבהלת?... לא כלום! שמהה גדולה אירעה לי עכשיו ובעטיה של זו קפצתי ממקומי, שמעי*• נא: זה לי ימים אחדים שאני שוהה ומתקשה במקום אהד ב״תוספות". ד,תביני? פשוט אין עצה, אץ לפנות ימין ושמאל. ועכשיו — כרגע הזה, פתאם, בהפח הדעה, כמו כל מציאה הבאה בהיסח הדעת, מצאתי את הצריך לי! מצאתי באור! האשד, השלוה עמדה משתאה, צופה ומביטה בבעלה השלו שנתהפך לה פתאם לאיש אחר... כמעט שמעולם לא ראתהו עוד כשהוא מרוגש ומבודד, כל כך. נדמה, כאלו זבה בגורל ראשון, שעתיד להביא לו ק״ן אלף דינרים. ובענות חן שאלה: ״נו, ומה?״ —■ לא כלום, ענה, טוב מאד! — ומהר תאמר באור זה לפני תלמידיך?