Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 20

20 ו וז ערות ה י ד ז r י נ ו׳ בפירושו לפ׳ שופטים, יפה מראת יסף למס׳ הודיות, וע׳־ג ספר והזהיר סוף ד׳יה ר׳ יהודה, בעל עקידה שעד מי׳ג, אברבנאל לירושלמי כרכות פ׳יא הי״ד, ובאדיבות בספר שעד יו הלק א׳ צד 98 ומ״ש שם בענפי יהודה בשם רבת ואענה נם אני את חלקי: הנה מלישנא דברייתות דספרי וירושלמי משמע דפי ששנה זו לא •מנה זו דהרי חדק דמי דריש לקיא הכי ומר דריש לקרא הכי, וצריך ביאור במאי פליגי. והנה הירושלמי מביא קרא דלא כתיב בתנ״ך, דהיינו "ללכת ימין ושמאל", דמלת "ללכת" איני בקיא, וקשה להגיה בל ספרי ירושלמי בשנם הוזים׳ הרא״ש להוריות ב׳ ע״ב מביא נ״ב הירושלמי באותו לשין. ונ״ל דברייתא דירושלמי דריש קרא דאשר יגידו לך ימק ושמאל, ופי׳ לך כמו לך (וכמו לכה, בהי לבסוף) דיינו אם למסילת, והפירוש בקיא אשר יגידו כלומד הסנהדרין יגידו ויאמרו אל השואל: ל־ ימין ושמאל, והיינו ממש דבמקום שצייך ללכת ימין יאמרו לו לך ימין ובמקום שהדי; ללכת בשמאל יאמיו: לך שמאל, וכיון שפירוש הירושלמי לך מלימון הליכה היי כאלו כתיב יק־א אשר יגידו ללכת ימין ושמאל, על כן הביא קיא ללכת ימין ושמאל, דלפי פירויטי זה משמעותא דק־א, והביא הקיא לפי משמעו ימו שמצינו נם בכבלי שהביא כמה פעמים קיא ונתן הבסף וקם לו לפי משמעו אע״ג דלא כתיב בן. והנה לפי הירושלמי הלשין לך ימין ויממאל הוא ־לימין עצמו שארמיים הסנהדרין להשואל, והסנהדרין ודא• לא יאמלי ללכת ימלא בדין, וע״ב דרש שיאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל. ומיתויא דקיא קדריש הכי, דלא היי צריך למכתב רק לא תסיר מכל הדיר אשר יגידו. אמנם הספרי ס״ל יש אם למק־א. ואיייב אין לדיוש אלא ל־ בפשוטו, וא״ב קיא יתירא יש לדרוש אשר יגידו לך ימין ושמאל בין שיגידו לך ימין בין שיגיד־ לך שמאל, ואפילו ידעת בודאי שהיא שלא כדין תיטמע להם. איביא דלפי פשטא דקיא ימין ושמאל קאי על לא חפיר דלעיל מיניה, דהיינו לא תסיר ימין ושמאל ■מכל הדבר אשיר יגידו לך כמו בדברים כ״ה, י״ד. אמנם מציגי כמה פעמים דדרשא מוציא קרא מפשוטו, וכזה לא פליני בלל הספרי וירושלמי, דשניהם דורשים ימין ושמאל קאי על אימר ינידו רשמיך ליה ופליני ביש אס למקרא או למסורת. — והנה סתם ספרי ר״ש ואליבא דד׳יע והלכו לשיטתם דס״ל בסנהדרין ד׳ ע״א יש אש למקיא, והירושלמי פשק כרבנן דיש אש למסורת, וכן שייטת הבבלי בהוריות. — ועיין תוס סוכה ו• ע׳יב ד״ה ור״ש. ועי׳ גם ם־ שכתבת* במאמרי ע״ד הסנהדרין שבירושלים צד 9. שאלת. ברשי״י נדת ל׳יט ע״א ד״ה דיהמא אתיא לקלקולא וכי׳ פירש דבימיס הדאוים לנדה אשורה לשמש יטמא תקלקלנו עכ״ל. וקשי־ דמשמע דבימי זיבה מות־ית וא־כ אמאי יוציא, ואי גזרינן דילמא אתי לשמש גם בימי נדה אמאי פירש״י דבימי נדה אסורה לשפיט דזה מילתא דפשיטא ואפאי לא קאמד דיועיא משום דנז־ינן דילמא ישמיט בימי נדה, ועיר איסור תשמיש דימי גדה מאן דבר