Jeschurun · 1921-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1921) · p. Seite 22

99 חידושים והערות בב ראובן הוא חי, או: ראובן הי, א* חי הוא נשוא המאמר (עוד יוסף חי) דאינו מקבל ה׳ הידיעה, ומתי מקבל ה׳ הידיעה, אם חי היא תואר השם, בנון אם נאמר: ראובן החי הוא בריא, דבאן בריא הוא נשוא המאמר, ומלת החי הוא תראי לשם ראובן. ולס״ז קשה דכאן רוצה הש״ס לדרוש הקרא ולפרש זאת החיה אשר תאכלו כלומר זאת אשר תאכלו תהא חיה אבל אם אינה היה לא תאכלו, וא״ב מלת היה היא נשוא המאמר ולא היה לה לקבל ה׳ הידיעה. על כן פ־רש״י קרי בי' זאת חיה כאלו כתוב בלא ה׳ הידיעה דכבר מצינו כן בתורה: חה לכם הטמא (ויקרא י׳יא כ״ט) דגם כאן הטמא הוא נשוא המאמר, ואע״ג דכתיב בה׳ הידיעה פירושו כאלו כתוב וזה יהיה לכם טמא בלא ה׳, ולכן גם כאן אפשר לפרש זאת החיה כאלו כתיב זאת חי־ ופירושו זאת תהיה חיה אשד תאכלו, אבל אם אינה חיה לא תאכלו. כ״ג. שאלה. ברש״י חולין צ״ח ע״א ד״ה ושניהם לא למדוה וכר ואע״ג דאי אתי למילף מיניה מצית למילף נטי היבא דיהיב טעמא דהא הכא איבא למימר דאי שלא במינו הוד. יהיב טעמא אפ״ה רבנן אחמור ואמור טעמא לא בטיל. עכ״ל. וקשה דלעיל מיניה פי׳ רש״י בד״ה בסי היבא דבדקניה ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקס אטעמא בנון מין ומיני, עב״ל, אימא ד־ם לפי האמת דבמין בשא־נו מינו לא סני בס׳ היכא דיהיב טעמא מ״ט במין במינו דליכא למיקם אטעמא בטיל בסי ולא אמרינן דאיכא למימר דאי שלא במינו הוד. יהיב טעמא. תשובה. שפיר קא דייקת, ודברי רש״י דל צריכין ביאוי, ונ׳־ל דבאמת לכאורה קשה לרש״י דבשאינו מינו לא ם;י בסי היכא דיהיב טעמא למה אמרינן דבמין במינו בטל בס׳ משים דליבא למיקם אמעמא ולמה לא מחכדינן משום ספיקא דילמא אי שלא במיני הוד. יהיב טעמא. אך י״ל פשוט משום דהוי ספיקא דרבנן דגם בשלא במינו מדאורייתא פני בם, אפילו היכא דיהיב טעמא דרש״י לשיטתו דס״ל טעם כעיק־ לאו דאורייתא וא׳ כ אי מספקינן א* הוה יהיב טעמא או לא אילי: לקילא. דליכא למיקם וזה שכתב רש״י לעיל בדיה בס, דבמין במינו בטל משום אטעטא הוא לפי האטת דהא דטעמא לא בטל הוא רק הומי־א דרבנן. אמנם בד" לחו01 tüj «riw! (1-jי< ושניהם לא למרוד, רצה ריצ״י להוכיח וכתב לס״ד דטעטא לא בטיל מדאורייתא, והקשה לפי׳ז כיון דילפינן מזרוע בשילה איכא לטילף נט־ דיכא דיהיב טעמא דמדאויייתא, כטל דאי לאו הב־ היכי בטיל בזרוע ביטלה כמין במינו הא הוד, ספק וספיקא דאורייתא לחומ-־א, ועל זה כתב דבאמת מדאורייתא בטל אפילו היבא דיהיב טעמא אלא דרבנן או ולפיז מתורצים נטי דברי רש״י דל בעמוד ב׳ בד״ה לטעם כעיקר דכתבו התום׳ בד״ה רבא דצ״ל דד,בא לא איירי בטעם גמור אלא בטעם בל דהוא, ועיי״ש מה שהקשו, ולכאורה דבר־ ריצ׳יי אי; להט ביאור כלל. אך לפי הנ״ל ניחא הכל