Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 124

124 ביאורי מקרא עפ׳״י השואח עם לשון ערבייו. 2£י־ תאבד. ע״ב אני איטר כי מלת יודע יש לפרש פה ימו רעותה הערבית: ודע, בענין: קומם דבר על בסיס נכון, וגם יש לה עדן: התנהג בטוב עם פלוני, ולזה בונת המשורר היא: בי בעוד אשר דרך רשע תנהגהי לאבדון, הנר, ה׳ הוא יכונן אשורי הצדיק. כ״ב. קדמה פניו הכריעהו (שם •׳יז י״ג). יש פה למלת קדמה ענין אשר לע״ד לא עמדו עליו המבארים, כי מה לר, פה מושג הקדימה, אבל בערבית ישתמשו בה בענין: הלחם באיש בראשונה — אף כי נם בזה יש איזו קדימה אבל בניגוד למה שמצאנו למשל בדברים כ״ג הי, ולפי זה כונת הפסוק היא: התחיל נא אתה להלחם בו טרם יובל הוא לחגור מלחמה ואז תכריעהו. וכמו״ב יש לבאר הדברים באיו- מ״א י״ג: טי הקדימני ואשלם: טי זה יוכל לערב את נפשו להלחם בי, ואני השלמתי עמו? ולילה ללילה יחוה דעת (שם י״ט ב׳}. מבואר מעצמו גי מלת יחות פה תפורש בענין דיבור, כמו אהוד, דעי נם אני באיוב ל״ב י־, אבל יש בזה גם מליצה יפר, מכונת מאת המשורר. כי הוד, דומה לד,ערבית וחי בענין: הגיד דבר מה בשחר, וע״כ ישתמשו בה בערבית על הנבואה אשר תהיה להנביא בחלום ובחזיון לילה. ובעוד אשר בערך היום יאמר המשורר כי הוא יביע אומי, והדברים יוצאים ממנו כד,מים היוצאים בקול המון מהמעין, הנה הלילה אשר בו ישקיט רגש■ החיים הוא יחוד, דעת, יגיד דבריו רק בקול דממה דקה. כ״ד: וענותך תרמי (שם י״ח ל״ו). אינני נכון לפיש במקומנו מלת ו ענו תך במובן הענוד, וההכנעה, כי מה זה ענין לכאן באשר תיכן הכתובים מוסב דק על דברי מלחמה? ע״כ יש לדמותה להערבית ענוה, אשר ענינה כח וגבורה ובזה חתישב היטיב המלה על הילוך המקראות פה. ובזה תתפרש גי" כ מלת וענות צדק, שם מ״ה ד, בי רק בתתננו לה הוראה זו יש לה פתרון נכין לכל עדן הגבורה הבולט מדה״ב. ב״ה. ה׳ מעוז חיי (שם ב״ז א,). אין למלה זו יחס עם שרש עוז, כי אם בערבית יש מלת דומה לה׳מעאד•, בנקודה על הד׳ ואות זו היא לפעמים כמו הזי״ן בעברית וענינה כמו מנוס. וזה ג״כ פתרון הכתוב בירמיה ט״ז י״ט, אשר שם יש להבדיל מלת מעזי מן מלת עזי הקודמת לה, ונם יכפיל הנביא דברי מליצתו: מעזי ומנוסי לחזק העדן. ומזה העדן יש ג״ב לפרש העז את מקנך בשמות ט׳ י״ט, כמו שהולך ואומר בפסוק כ׳ שם: הניס וגו,. כ״ו. ישיב הרע לשוררי (שם נ״ד ז׳) מלה זו לע״ד לא נתפרשה היטיב בעדן