Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 123

128 ביאורי מקרא עפ׳״י השואה עם לשון ערבית. קכג — ■וו■ ווו■!« ■1 ——— י״ח. אני עניתי ואשורנו (הושע י״ד ט,). למלת עניתי פה אין שום יחם עם ענה במובן “erhören״ או ללשון עינוי לרעת איזו מפרשים כי אם יש לדמותה לרעותה הערבית, עני, אשר ענינה שים לב על איש ודאג בעדו, ובזה יתישבו היטיב דברי•הכתוב: הנביא אומר בשם הקב" ה, בי הוא ישים עינו על ישראל לטובה וידאג בעד כל צרכיו. ובתור מושג זה יש גם לפרש מלת עני ן הנמצא כמה פעמים בספר קהלת. י״ט» ביום נכרו(עובדיה י״ב). הפירוש היותר נכון ומתאים לענין הכתוב הוא עפ״י הערבית הדומה לה אשר ענינה כמו אד יעה וצרה וכמר־כ ענץ מלת;;ר באיוב ל״א ג׳, ששם מקכילה ג״כ למלת אד. כי לה׳ עין אדם ובל שבטי ישראל (זכריה ט׳ א׳). טרם בואי לפרש פסוק זה יש להרחיב דיבורי על כל ענין הפרשה. הנה איזו חוקרים ובתוכם החכם הירא ושלם ר׳ זאב יעכץ בהנספחים לס׳ תולדות ישראל ח״ב ואלוף נעורי ובן עירי הח׳ בנציון בעהרענד ז״ל מו״ל הירושלמי דפוס קראטאשין, היטיבו לראות בי ספר זכריה המונח לפנינו נתדיוה מב׳ חלקים נפרדים זה מזה בענינם ובזמנם, פרשה א׳—ה׳ הם דברי הנביא זכריה בן ברכיה אשד נכא בימי המלך דריוש, ומפרשה ש׳ ואילך הן נבואת זכריה בן ברכיה אשר היה יועץ למלך עיזיהו ואשר נקרא ג״ב המבין בראות אלהים בדה״י ב׳ ב״ו ה׳. והנה אז היתה נכנעת מלכות יהודה תחת מלכות ישראל בבר מימי יואש מלך ישראל אשד נצח את אמציה מלך יהודה, ומאז רמה קרן מלבי ישראל עד כי עלתה מאוד בימי ירבעם השני, אבל כגורל גבורתם והצלחתם כן גדלה אשמתם לפני המקים ולפני בני אדם ועל זה יטיף הנביא את דבריו. והנה בזמן הזה שתי הממלכות — יהודה וישראל — נאגדו יהד והיו כמו גוף אהד, במו שנראה מהפסוקים במלכים ב׳ י״ד כיה—כ״ז, ואז היתה לכל שבטי ישראל תשועה גדולה. ולזה רמז הכתוב שם כ״ו: ויושיעך ביד ירבעם. ועל עדן זה מוסבים דברי הנביא פה ומלת עין יש לפרשה עפי׳י הערבית ששם שרש עאן — מנחי ע״ו — יש לה ענין הושיע; והכתוב אומר בי מה אשר ממנו לבדו תשועת כל אדם, הושיע נ״כ את בל שבטי ישראל, ורק הוא נתן עז וכה להמלך להגן בגבורתו בעד כל העם. ובענין זה תתפרשנה ג״ב מלת ׳מעונה בדברים ל״ג כ״ז, ששם פתרונה: תשועה לנו אלה קדם והוא עז וזרע לנו, וגס כן מלת מעון בתהלים צ׳ א׳. כ״א. בי יודע ה׳ דרך צדיקים (תהלים א׳ ו׳). לדעתי אין למלת יודע פה מובנה הרגיל, כי איזו חדשה רצה לנו לאמר המשורר בי דרך הצדיקים ידועה להשי״ת, אשר לפניו נגלו כל תעלומות? וגם אין זה מקביל להמשך הכתוב: ודרך רשעים