Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 125

ביאורי מקרא השתצדן עם לשון ערבית. 125 קנה הביט וראה משרש שור, כי זה מוסב רק על שימת עץ לטיבה. ואני אוטר כי יש לפתור שוררי בהשואה עם הערבית שאר — בסי״ן — והוראתה התנפל על אדם. וביאור זה נכו} בכל המקימות אשד נמצאה מלה זו, וכפרט במקומנו וגם בתהלים צ״ב י״ב בשוך. אשר שם מקבילה למלת מרעים. כ״ז, כל היום דברי יעצבו (שם נ״ו ו׳). מלת יעצבו מתבארת ע״י דמיון עם הערבית עצב במובן חרוף ונדוף, ופתרון הכתוב כי כל מה אשר אדבר הס יהרסו וישימו לקלסה. כ״ח. למען תמחץ רגלך בדם (שם ס״ח ב״ד). מלת תמחץ פה אין לה יחס עם ימחץ בפסיק כ״ב, וכל עמל המפרשים כזה הענין אך לתוהו. ואין לפתרה לפי סינון הכתוב רק ע״י דמיון עם העיבית מחץ — בנקודה על הצד׳-י — וטובנה כמו רחץ וענינו כמו: פעמיו ירחץ בדם הרשע שם נ״ח י א. ב״ט. ממעי אמי אתה גוזי (שם ע״א וי). בל הפירושים שנאמרו על מלת גוזי בדרך הוצאה — עי׳ רש״י — או ביהס אל וינז שלוים — עי׳ ראב״ע — אינם נכונים ואין להם כל המשך עם תוכן הכתוב. הלא מבואר מעצמו כי איזו שיבות יש לה עם מלת נסמכתי בתהילת הפסוק. ע״כ אני אומר כי יש לפתרה רק ע״י הערבית נזא — בנקודה על הגימל — וענינו כמו חזק וכונן. ועל דרך זה תתישב היטיב כינת מאמר המשורר בי הוא בסל לשון למה שקדם לי* («1* יכא.) ד׳ר היים לויער. פירוש משנה. בחוברת ה׳, צד צ״ז בא מר חאננה לפרש דברי המשנה (עדיות פרק א, ג): "הלל אומר מלא הין מים שאובים פופלין את המקוה אלא שחייב אדם לאמר בלשון רבד וכוי, לאמר: "החכמים אשר העידו על הג׳ המחלוקות במשניותנו מסרו כל אחת מפי הקודמים להם, יען כי ״חייב אדם לומר בלשון רבו... ולכן לא הפכו את סדר השטות בהטחלוקת השלישית", עיי״ש. ולפי פירושו של מר חאגנה נובעים הדברים: ,,חייב אדם לומר בלשון רבו" מפיהם של מסדרי המשנה בימי רבן גמליאל, והוא נכד פירושם של רש״י, רטב״ם, ראב״ד, הר״ש והגר״א שהחליטו, שהם דברי הלל עצמו ומפיו יצאו הדברים בקדושה ובטהרה, והכונה "כלשון רבד על שמעיה ואבטליון. אמנם לא זכיתי לירד לסוף דעתו של מר חאגנה, בי לפ״ד לא הועיל כלום בפירושו החדש לתרץ קושיתו של