Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 120

120 אחד־העס בתור המה־דעות וסורהירדך. קר מאת אדם בישראל כמה קשה לררש יחס קרוב לסופר מבקר־בדעותיו, שעלה:1גדולה, לסי דברי מפרשיו, על ידי שהיה ראש וראשון למכניסי שיטת המחקר ההיסטורי אל הספרות העברית. אכן, בינינו ובין אחדיר,עם בתור הולוני וחפשי בדיעית אין שום נקודודמגע. אחד־העם ד,חפשי בדעותיו הוא המתנגד הכי גמור והכי מסוכן של היהדות המסורתית. הריהו מסוכן לא על ידי כשרונו וידיעותיו בלבד, אלא במרה מרבה מזו ע״י הבטחון והאדישות, בטון שלו, בדברו בקדשי האומה. אחד־העם מטפל בדת כמו שמטפלים בתינוק, שנזהרים בו לבלי יסרו בדברים קשים, שמא יגרמו לו חם וחלילה צעריחנם, — התינוק יגדל ויחכם — כה יחשב אהד־העם בלבו על המאמינים. — הרי זה בגדולו עומד ... לא האפיקורסות של אחדי העם תדכא את עצטינו ותדכדך את נפשנו, אלא אותו הפק שלו. במה מן הקרירות וכמעט מן האכזריות יש בטון שלו, בבואו לדבר נתטימותם הנפלאה של אנשי השם, המקובלים אצלנו בשם מבשרי אמת אלקים! ובאיזה מבט שלו יביט על מבקשי־האמת, אשר לא ידעו מנוחה ולא ימצאו שום ספוק נפשי בהסתכלות־עולמו "ההגיונית"! אחד־העם הריהו איש "בעל לב בריא". מעודו לא טעם טעם יסורי־הנפש של בעלי רוח כביר. עבודת־ההרם של ד,ערכין הישנים עלתה לו לאחד־העם על נקלה, בלי רעש ומהומה. אף דמעה אחת לא הוריד על העולם הנחרב, עולם ישן ומלא קדושה, ולבו לא נע ולא זע. אותה קהות הרגשות הדתיים ואותה האמונה המפלה בהגיון האדם הן הן בעובדיו של אחד־העם בעל הסגנון ואמךהמלה. וזה ג״ב לסמן רע יחשב לו. אדם בעל נפש יפה אינו נפטר מנתוח רוחני גדול כזה בלי יסירים ומכאובים רבים. "מתוך מהפכה כזו הלואי שתצא שלם בנופך. כלום תמצאו אצל אחד־־העם זכר למלחמות פנימיות, לטרגיקה המקננת בלב? אחד־העם הריהו הוגה־דעות חפשי, ורגשות פחד וספק בל ידע... ברם ולא לכבוד רב יחשב להונה־דעות כשיאמר עליו, כי נשמתו "שלמה" היא, בלי שום סתירות וספקות פנימיים. אותו פילוסוף המתעטף בטלית של מאמין אינו אלא מעורר צחוק. וכל האומר לבטח; "זד, כבר מצאתי את האמת", אינו אלא מעיד על עצמו, כי מעולם לא יגע למצא אותה ... כשקוראים ב,פילוסופיה הכללית״ של אחד־העם — ־ באים לידי החלטה: כך הוגה וכותב אדם שלא חנן אף בזיק אחד של דתיות! אף קו אחד בל יאיר מהשמים מלא אור וקדושה!... בל יזבר ובל יפקד ההד ד,הי של הנפש היהודית, המבקשת והעורגת לשרשה הכמוס והעמוק!... המשורר היינריך היינה מדמה את לבו לבית־עולם הרום של שרידי קברים. כשתרצו ליתן דמיון זה ענק לאחד־העם, אל תשוו לנגד עיניכם ביתיקברות לישראל בעירה יהודית נדחת. קרוב הדמיון יותר לבית־העולם המודרני של היהודים המתבוללים בערים הגדולות שבארצות המערב, "פריעדהאף" בלעז, אשר ב״קבריו המפארים" מראהו כמראה גדחמד...