Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 116

116 הערות להערות. mp דא״י בזה הלשון שלא יבא לידי תק^ה ע״כ והיינו שלא יבא לידי מכשול ור״ל שלא יבא המסייע לעבור על לאו דלפני עור לא תתן מכשול. ולפי זה אין ספק בעולם דמה שהביא הש׳״ס דע״ז בשם ר׳ נתן היא היא התוספתא דדמאי כצורתה וכהויתה ועתה מצינו עד נאמן לסברת אדמו״ר זצ״ל מהא דתנא כיוצא בו לא יושיט והוא מעיד לנו מחדש שלפי פשט פשוט לשון לא יושיבו לו לאו דווקא נאמר. וא״ב בדין ובצדק השמיט הרמב״ם סוף דברי הירושלמי. ועוד יש להוסיף דהטעם שלא יבא לידי תקלה שייך גם בהבי נווגי שהביא הרמב״ם ובפרט בהא דבודאי אפילו לתוך ידו אסור משל חולה ורק כיון שהסיפא התחילה אבל בבן נח אפילו בודאי מותר משל חולה ורק משל רופא אסור והיינו דלא כבבת הרישא נתנה טעם לשבח לדבריהם למה אפילו משל חולה אסור אם היה אבר מן החי בבן נח. ואם כן אין להתפלא כלל כי השמיט הרמב״ם הסיפא דהירושלמי שבאמת לא חגידה לו שום דבר שלא היה נכלל ברישא. ומהא דמסיים הרמב״ם פה דבריו בסימן י״ב מההוא דאם ידע שהוא טבל וודאי וכר אנו רואים להדיא שגם הירושלמי הזה היה לו למקור ברור שלא לחלק בין מסייע למחזיק ידי עוברי עבירה ובין דקאי אתרי עברי דנהרא או לא. ובהא שהעלה אדמו״ר זצ״ל מסולקות ג״כ כל הקושיות שהקשו ממשנה ע״ז י״ג: אלו דברים אסורים למכור ומהגמרא שם ומתוספות שם י*ד: ד״ה מקום ומכמה דוכתא אחריתי דלכאורה מכל הבי משמע דלפבי עור לא שייך דווקא דקאי בתרי עברי דבהדא ועיין מת שהאריך בזת הברית משה פירוש על הסמ״ג מהרב הג׳ מהור״ר משת חיים ווייס נ״י מקלייגווארדיין עיין שם ה״א מל״ת קס״ח, ומה שהביא בשם שו״ת חוות יאיר דלפני עור שייך ג״ב אי לית ליה בהמה לדידיה אבד יכול לקנות מאחרים וכתב החוות יאיר שחילא דיליה מהא שאמרה הגמרא מאי ג״מ דאית ליה בהמה לדידיה ויפה העיר שם הברית משה שלא מרווחינן בזה מידי מאחר שמסיק הש״ס שם שקאי דווקא בתרי עברי דנהרא. ולעגץ מה שכתב אדמר׳ר זצ״ל בסוף מכתבו להרב הג׳ מהוד" ר יצחק אייזיק הלוי זצ״ל אזכיר אגב גררא שהכ*י ערפורט שהוציא לאור עולם הרב החבם ד״ר צוקקערכאנדעל הביא הסדר כמו נוסח הגמרא כוס יין ^נזיר בראשונה ואה״ב אבר מן החי לבן נח וקרוב לוודאי שהסופר שנה פה לשון התוספתא שמצא הוא בעצמו ושהיא גרסת כל הדפוסים שלנו וכ״י וויען על פי נוסח הגמרא אבל גרסא דלא יושיט היא בלי ספק הגיסא הישנה ובן נמצא בבל הדפוסים ובכל ב*י. וזה תוכן מרוץ המכתבים כין אאמו״ר דל והגאין רי״א הלד דל: ב״ה יום ר עש״ק כ״ב אלול תרס״א♦ למעלת כבוד ידיד נפש4 ולבבי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף ובקי בכל חדר' תזה מוהר״ר מרדכי ש‘׳ ד״ר הירוויץ הגאב״ד בק״ק םפד״מ יע״א ברכה ושלום וחיים עד העולם. עיינתי ביברי כביד שי, והנה כבר הערתי במת מעכחר״ה שי, כי משנה מפורשת ודא בגיטין דף ס״א אבל וכר לפי שאין מחזיקי} ידי עוברי עבירה וביותר דברי הגט שם דף ס״ב. והנראה לי בנוגע לדברי התוספתא הנני מישה לעצמי להציע לפני כבוד גאונו. דהנה כבר כתב שם הר״ן דל במס, ע״ז ודל: "דיקא נמי דקתני לא יושיט בלשון הושטה משמע שהוא אינו יכול לנטלו, ומיהו משמע דהני מילי לענין איסורא דאורייתא אבל מנל מקום מדרבנן מיהא איסור שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והאץ• יסייע ידי עוברי עבירה" עב״ל וכוונתו פשוטה לאיסור האמור בגיטין שם. ועל כן בתוספתא שלא הוזכר כלל לפגי עור לא חתן מכשול, ורק אין מאכילין לו